שבעה נקיים

למענה הלכתי לשאלות בטהרת המשפחה: 052-3003227

כיום, שכל הנשים נידונות לחומרא כדינה של "זבה גדולה", סופרות כולן שבעת ימים נקיים[1], ורק בסיומם יכולות לטבול ולהיטהר.
לאחר שבדיקת הפסק הטהרה נמצאה ללא מראה דמי, יכולה האשה להתחיל לספור ממחרת את שבעת הימים הנקיים[2]. ימים אלו הינם ליבו של תהליך הטהרה, ובהם עושה האשה את הבדיקות כדי לוודא שאינה מדממת.
שבעת הימים הנקיים נחשבים כיחידה עצמאית. בדרך כלל, לאחר שעשתה האשה הפסק טהרה היא סופרת את הנקיים מיד, והיום שלמחרת ההפסק הוא יום ראשון לשבעת הנקיים. אולם, אם מסיבות שונות התעכבה האשה ולא התחילה לספור שבעה נקיים, יכולה היא להתחיל אותם גם כמה ימים לאחר ההפסק.
לדוגמא: עשתה הפסק ביום ראשון לפני השקיעה ולא החלה בבדיקות עד יום רביעי, נחשב יום רביעי כיום הראשון לנקיים וטובלת ביום שלישי בלילה, אע"פ ששבעת הנקיים אינם סמוכים להפסק הטהרה.

לבישת לבנים

במהלך ספירת שבעת הימים הנקיים צריכה האשה ללבוש לבנים בצבע לבן[3]. מטרת הלבנים לסייע לאשה לודא שאינה רואה דם בימים אלו.
את הלבנים לובשת סמוך לשקיעה. גם אם ההפסק נעשה בבוקר או בצהרים, יכולה ללבוש את הלבנים לקראת השקיעה. אם אין לה לבנים, יכולה להניח פד לבן על תחתון צבעוני.
גם בלילה תקפיד לפרושׂ סדין על מיטתה. די גם סדין הפרושׂ בצורה חלקית על המיטה[4].
בדיעבד, אם שכחה ללבוש לבנים או לפרושׂ סדין במהלך ימי ספירת הנקיים, עולה לה ספירתה ויכולה לטבול בסיומם.

בדיקות בשבעת הנקיים

במהלך טהרתה צריכה אשה לבדוק לכתחילה 16 בדיקות. בדיקות אלו מתבצעות בשני שלבים:
בדיקות ביום ההפסק (יום אפס) ובדיקות במהלך ספירת שבעת הנקיים (ימים 7-1).

יום אפס (2 בדיקות):

• הפסק טהרה (להוציאה מחזקת "רואה דם" לחזקת "שאינה רואה").
• הפסק טהרה (להוציאה מחזקת "רואה דם" לחזקת "שאינה רואה").

ימים 1-7 (14 בדיקות):

• בכל יום משבעת הנקיים בודקת בדיקה אחת בתחילת היום ובדיקה שניה בסופו, סמוך לשקיעה.

כאמור, לכתחילה תבדוק פעמיים בכל יום, אך אם קשה לה (יובש במקום, לאחר לידה וכדומה) יכולה לבדוק רק פעם אחת ביום[5].
בדיעבד, גם אם בדקה בדיקה אחת להפסק טהרה, בדיקה שניה ביום הראשון לנקיים ובדיקה שלישית ביום השביעי (3 בדיקות במקום 16), עלו לה הבדיקות ויכולה לטבול[6].
לא בדקה אחת משלוש בדיקות אלו, אינה יכולה לטבול. להלן יפורט כיצד לנהוג במקרים השונים.
בבדיקות שבעת הנקיים יש להקפיד שלא תהיה הפסקה של יותר מחמישה ימים בלא בדיקות. לכן, אם בדקה להפסק ובדקה ביום הראשון וביום השמיני (לא בדקה משני ועד שביעי=6 ימים) הפסידה את ספירתה, ובדיקת היום השמיני נחשבת כבדיקת היום הראשון (אינה צריכה הפסק חדש למרות שהיום הראשון אינו סמוך להפסק, כדלעיל).

לאור כללים אלו יש לבחון את הדין במקרים השונים, כשלא בדקה האשה כראוי:

1. בדקה בדיקת הפסק טהרה, אך לא בדקה כלל במהלך שבעת הנקיים:
   אינה צריכה הפסק חדש ותתחיל לספור שבעה ימים נקיים.
2. בדקה בדיקת הפסק טהרה, אך שכחה לבדוק ביום הראשון, על אף שבשאר הימים בדקה:
   הפסידה את היום הראשון (אך לא הפסידה את ההפסק), והיום בו תתחיל לבדוק ייחשב לה כראשון לנקיים, וממנו תמשיך לבדוק עוד ששה ימים[7].
3. בדקה בדיקת הפסק טהרה ובדקה שוב רק ביום השביעי:
   היום השביעי נחשב כיום הראשון לשבעת הנקיים ומשלימה עוד ששה ימים נוספים.
4. בדקה את בדיקת הפסק הטהרה ואת בדיקת היום הראשון, ובדקה שוב רק ביום השמיני:
   היום השמיני נחשב כיום הראשון לשבעת הנקיים ומשלימה עוד ששה ימים נוספים.
5. בדקה את בדיקת הפסק הטהרה ואת בדיקות ששת הימים ושכחה לבדוק ביום השביעי:
   הפסידה את היום האחרון וצריכה לבדוק יום נוסף (מקרה זה שכיח מאוד באשה ששכחה בבוקרו של היום השביעי לבדוק, ודווקא בשל ההכנות לטבילה שכחה לבדוק גם לקראת סוף היום).
6. בדקה להפסק, ביום ראשון, ביום השלישי וביום התשיעי:
   יכולה לטבול בסיום היום התשיעי[8].
   
   

דרך הבדיקה וזמנה

לכתחילה, צריכות הבדיקות להיות בעומק אותו המקום, עד המקום שאליו מגיע הבעל בשעת התשמיש[9], כמו בבדיקות הפסק הטהרה.
אם מתקשה לבדוק כך בכל בדיקות שבעת הנקיים, תשתדל האשה לבדוק באופן זה לפחות את שלוש הבדיקות העיקריות: בדיקת הפסק הטהרה, בדיקת היום הראשון ובדיקת היום השביעי, ואת שאר הבדיקות בשבעת הנקיים תבדוק כפי כוחה ועד כמה שידה מגעת.
בדיעבד, אם בדקה בעומק אותו המקום את בדיקת הפסק הטהרה ובדיקה אחת נוספת במהלך שבעת הימים, ואילו את שאר הבדיקות בדקה כפי כוחה, עלתה לה ספירת שבעת הנקיים[10].

לצורך בדיקות הבוקר, אין האשה צריכה לקום ולבדוק בשעת הזריחה, אלא בודקת כשמתעוררת משנתה. אף על פי כן, ראוי להקדים ולבדוק מיד כשקמה, כדי שלא תשכח לבדוק.
הבדיקה בסיום היום צריכה להיעשות קודם זמן השקיעה.

הפסקה והיסח הדעת בספירת שבעה נקיים

במהלך שבעת הנקיים צריכה האשה להיות מודעת לכך שהיא סופרת, זאת על פי הכתוב "וספרה לה"[1].
יש פוסקים המצריכים ממש ספירה בפה[11], אך לא נתקבלו דבריהם להלכה[12], ודי בכך שהאשה יודעת שהיא סופרת שבעה ימים, כדי שתדע מתי לטבול.
אם הסיחה דעתה מהספירה, למשל, החלה בספירה ויצא בעלה למילואים ולאחר כמה ימים התברר שבעלה אמור לחזור, או שראתה כתם וסברה שהוא סותר את ספירתה ולאחר יומיים הסתבר לה שיכולה להמשיך לספור הואיל והכתם לא סתר, במקרים אלו, יש פוסקים המחמירים וסוברים שצריכה למנות מחדש שבעה נקיים[13], ויש המחמיר ומצריך גם הפסק חדש[14].
אולם, בדרך כלל, אשה משאירה פתח להמשיך את הספירה ולא מתייאשת לגמרי. זו סיבה לומר שלא הסיחה דעתה.
בנוסף, רבים החולקים על חומרא זו, וסוברים שמאחר שלא נזכרה בש"ס ובראשונים, אין לחוש לכך[15].
לכן, לכתחילה, נכון וראוי שתקפיד לספור הימים ולא להסיח דעתה בכל מצב. ואף אם נראה לה שלא תמשיך ספירתה, תחליט בדעתה שאינה מתייאשת. בדיעבד, אם הסיחה דעתה יכולה להמשיך ספירתה ולטבול במוצאי היום השביעי מתחילת הספירה[16].

סתירת ספירת הנקיים

אשה שראתה דם באמצע שבעת הנקיים, סתרה את ספירתה וצריכה להתחיל מחדש את מהלך הטהרה, לבדוק שוב בדיקת הפסק טהרה ולספור שבעה ימים נקיים.
במקרה זה, אינה צריכה להמתין שוב חמישה (או ארבעה) ימים וכבר באותו היום יכולה לבדוק את בדיקת ההפסק הואיל ועברו כבר חמישה ימים מיום שנאסרה[17].
כאמור לעיל[18], כשבודקת ביום שבו התחילה לראות, צריכה לבדוק דווקא בסמוך לשקיעה ולהניח מוך דחוק (לדעת המחבר, אם לא הניחה מוך דחוק, אף בדיעבד, לא עלתה לה בדיקת ההפסק).

אם בתוך שבעת הנקיים מצאה כתם אוסר - דינו ככל ראית דם הסותרת את הספירה, וצריכה להתחיל את הספירה מחדש.
בנוסף, לדעת הרמ"א המחמיר בשלושת הימים הראשונים לספירה בכתם גדול מ"גריס ועוד", שאף במקום שיש לתלותו שבא מבחוץ (כמו "עברה בשוק של טבחים"), בשלושת הימים הראשונים אין תולים. לדעתו, גם במקרה כזה צריכה הפסק חדש וספירת שבעה נקיים.
מומלץ שלא להכריע בדינים אלו לבד, אלא לשאול מורה הוראה בכל מקרה של ספק, מאחר ולעיתים אין צורך לתלות מספק בדבר אחר והדין ברור ומוכרע להיתר, בלא צורך להסתמך על דיני תליה, ולעיתים גם הפוסקים האשכנזים מקלים[19].

[1] "וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָה, וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים, וְאַחַר תִּטְהָר". ויקרא, פרק טו, פסוק כח. כמבואר לעיל בשיעור "מבוא - השתלשלות הלכות נידות וזבות - המשך".

[2] שולחן ערוך, סימן קצו, סעיף א.

[3] שבת, דף יג, עמוד ב, רש"י, ד"ה בימי ליבוניך: "כגון זבה שסופרת שבעה נקיים משפסקה, וצריכה להיות לובשת לבנים לבדיקה, שמא תראה ותסתור ספירתה". בטהרת הבית (סימן יג, סעיף ד, אות ד) כתב שדי שתלבש בגד הבדוק מכתמים.

[4] שולחן ערוך, סימן קצו, סעיף ג. יש להעיר, שמקור ההדרכה לפרושׂ סדין לבן נובע מכך שבעבר היו ישנים בלא בגדים. בימינו, שרגילים לישון עם לבנים הדוקים, למעשה, אין משמעות לסדין הלבן. עם זאת, כתב האגרות משה (שו"ת, יורה דעה, חלק ד, סימן יז, סעיף כז) כי טוב להמשיך במנהג זה.

[5] שולחן ערוך, סימן קצו, סעיף ד.

[6] גם אשה המתקשה לבדוק ורוצה למעט ולהסתפק בשלוש בדיקות אלו בלבד, מומלץ לה שתבדוק ארבע בדיקות: 1. הפסק טהרה. 2. בדיקת יום ראשון. 3. בדיקת יום מהימים האמצעיים (למשל, יום שלישי). 4. בדיקת יום שביעי. המלצה זו באה, מפני שביום השביעי מצויה שכחה, ואם לא תבדוק בו - תפסיק את כל ימי הנקיים שלה (כדלקמן, במקרה 4). לכן, אם בדקה באחד מהימים האמצעיים, יכולה לבדוק ביום השמיני ולטבול (כדלקמן, במקרה 6).

[7] אי אפשר להשתמש בבדיקת המוך הדחוק שהונחה בזמן בין השמשות והיתה בתחילת היום הראשון בצאת הכוכבים, מאחר שבדיקת לילה אינה נחשבת לבדיקה. בן איש חי, שנה שניה, פרשת צו, אות יג; דרכי טהרה, פרק יד, סעיף ה; שבט הלוי, סימן קצו, סעיף ו, אות ט. אמנם, בדרכי תשובה (סימן קצו, ס"ק מה) סומך על בדיקת המוך הנמשכת גם לאחר צאת הכוכבים להחשיבה כבדיקת יום ראשון לנקיים, וכך גם בלחם ושמלה (סימן קצו, סעיף ד, שמלה, אות ה), ואף בטהרת הבית (סימן יג, סעיף ה) הקל בכך בדיעבד.

[8] שו"ת נודע ביהודה (מהדורה תנינא, יורה דעה, סימן קכח) המובא בפתחי תשובה (סימן קצו, ס"ק ו). מקרה זה הוא פשוט, כדברי הנודע ביהודה: "דל יום ראשון, הרי בדיקת שלישי ותשיעי נחשב ראשון ושביעי". הוא מוסיף, שגם אם בדקה בימים ראשון, שלישי ושמיני - עלתה לה ספירת הנקיים, למרות שאין כאן יום ראשון ושביעי - "השלישי מצרפם".

[9] שולחן ערוך, סימן קצו, סעיף ו. המשתמשת (על פי היתר הלכתי ממורה הוראה) בטבעת "נובארינג" (NUVARING) למניעת הריון, רצוי שתוציא את הטבעת ממקומה לצורך הבדיקות ותחזירה מיד בסיומן. אולם, אם חוששת שתפצע עצמה או שההוצאה תבטל את מניעת ההריון, רשאית לבדוק גם בלי הוצאת הטבעת.

[10] שולחן ערוך ורמ"א, סימן קצו, סעיף ו. הרמ"א מוסיף, שבדיעבד אפילו רק בדקה יפה אך לא הגיעה למקום שהשמש דש, עלו לה הבדיקות.

[11] של"ה (שער האותיות, קדושה, דף עב, עמוד ב); דרכי טהרה, סימן קצו, ס"ק יח (והביא שם קדמונים נוספים הסוברים כך).

[12] שו"ת נודע ביהודה, מהדורה תנינא, יורה דעה, סימנים קכג-קכד; לחם ושמלה, סימן קצו, לחם, ס"ק טז; פתחי תשובה, סימן קצו, ס"ק ד.

[13] שו"ת מעיל צדקה (סימן סג) המובא בפתחי תשובה (סימן קצו, ס"ק ג); וכך פסקו הבן איש חי (שנה שניה, פרשת צו, אות יז) והדרכי טהרה (פרק יד, סעיף ט).

[14] חכמת אדם, כלל קיז, סעיף יב.

[15] שו"ת בית דוד, סימן יב.

[16] עיין טהרת הבית (סימן יג, סעיף ה, משמרת הטהרה, סוףך ס"ק ה) המביא פוסקים נוספים המקלים בכך, ומכריע (שם, ד"ה המורם) כי "המיקל בזה במקום צורך, יש לו על מה שיסמוך".

[17] כמבואר לעיל, בשיעור "המתנת ארבעה או חמישה ימים".

[18] בשיעור "הפסק טהרה".

[19] לדוגמא: אשה שהיתה טהורה ונאסרה מחמת כתם, וכשהחלה לספור ראתה באחד משלושת הימים הראשונים כתם גדול מ"גריס ועוד" שאפשר לתלות שבא מבחוץ ולא מהמקור. במקרה זה, גם הרמ"א יקל. עיין פתחי תשובה (סימן קצו, ס"ק י) בשם דגול מרבבה.
יש להעיר, שאם נאסרה האשה מחמת מחזור והחלה לספור, ובאחד הימים ראתה כתם אוסר שסתר את ספירתה, אשה זו צריכה לספור מחדש. אם באחד משלושת הימים הראשונים תראה כתם גדול מ"גריס ועוד" שאפשר לתלות שבא מבחוץ, יאסור הרמ"א, שהרי סופרת מחמת מחזור ולא רק מחמת הכתם.