ההכנות לטבילה

למענה הלכתי לשאלות בטהרת המשפחה: 052-3003227

בסיומם של שבעת הימים הנקיים טובלת האשה ומותרת לבעלה. הטבילה צריכה להיות אך ורק במקווה הכשר לטבילת נשים[1].
כדי שתטהר בטבילתה, צריכה האשה להקפיד לטבול את כל גופה במים בבת אחת, ולוודא שלא יהיה דבר החוצץ ומבדיל בין גופה לבין המים, כדי שהמים יוכלו להגיע לכל מקום בגוף[2]. לשם כך, צריכה האשה לבדוק את עצמה לקראת הטבילה, לנקות את גופה ולהסיר דברים חוצצים מעל גופה.

גדרי החפיפה והעיון

מן התורה אין אשה חייבת לרחוץ עצמה במים, אולם היא חייבת לעיין בכל גופה, בהסתכלות או במישוש, כדי לוודא שאין עליה דבר חוצץ.
אחת מתקנות עזרא הסופר[3] היא, שכל אשה תחפוף ותרחץ כל מקום שיער שבגופה  טרם טבילתה, מאחר שבשיער מצוי שיהיו בו חציצות וקשרים.
ומנהג בנות ישראל[4] לרחוץ את כל גופן לפני הטבילה, בנוסף לחפיפת מקומות השיער ולבדיקת הגוף.

למעשה

ה"חפיפה" והכנות לטבילה כוללות את שלושה חלקים:

• רחיצת כל הגוף במים.
• חפיפת כל מקומות השיער בגוף.
• עיון ובדיקת הגוף לוודא שאין עליו דבר חוצץ.

לפיכך, רחצה גופה ושערה, ולא עיינה ולא בדקה שאין עליה חציצה, לא עלתה לה טבילה מן התורה.
אולם, סתם חפיפה ורחיצת הגוף לקראת טבילה, כוללת כבר את העיון ותשומת הלב, שאין עליה דבר חוצץ[5].
לכן, תקפיד האשה לחפוף ולרחוץ כל גופה, ותוך כדי כך תשים לב שאין עליה חציצה.

א. רחיצת הגוף

רחיצת הגוף צריכה להיעשות במים חמים נעימים, כדי שלא תמהר ותוכל לרחוץ את עצמה היטב. אם אין לה מים חמים, תרחץ את גופה במים קרים ותטבול (בשונה משיער, כדלהלן).
הרחיצה צריכה לכלול את כל הגוף ובפרט בקפלי הגוף, ולהקפיד במיוחד במקומות שבהם החציצות אינן יורדות בקלות.
גם מקומות שלא באים במגע עם המים בעת הטבילה ("בית הסתרים") צריכה לרחוץ כדי שלא תהיה בהם חציצה.
ב"בית הסתרים" כלולים חללי הפה (השיניים), האף והאוזן, חלל הנרתיק (עד היכן שמגיעה בבדיקותיה, אך לא בתוך הרחם), קפלי הגוף (בית השחי, בין אצבעות הרגליים) וכדומה[6].
מנהג טוב לשבת באמבטיה פרק זמן, אולם אין זו חובה, ומן הדין די בשטיפה במקלחת[7].

ב. חפיפת השער

חפיפת מקומות השיער וסירוקם (בשער הראש יש להיעזר במסרק) צריכה להיעשות במים חמים ולא במים קרים, המקשים את השיער.
אם אין לה מים חמים, לכתחילה תדחה את טבילתה. בדיעבד, אם חפפה שיערה במים צוננים ורואה שלא הסתבך שיערה, תטבול[8].
החפיפה תעשה במתינות כדי להסיר את הלכלוך ולהתיר את הקשרים. כדאי להשתמש בתכשירים המרככים את השיער ומקלים על ניקויו וסירוקו, אך יש להימנע מתכשירים המותירים שכבה שומנית מורגשת על גבי השיערות.
ניקוי השיער כולל גם את בדיקתו מכינים.
אשה היודעת ששיערה נגוע בביצי כינים, תקדים ותשתמש כמה ימים לפני הטבילה בתכשירים להסרת ביצי כינים, ולקראת הטבילה תסרוק את שיערה במסרק סמיך, כדי לוודא ששיערה אכן נקי.
אם לא עשתה הכנות אלו בימים שלפני הטבילה, רצוי שתיעזר בחברתה לבדיקה ולניקוי השיער. אם אין באפשרותה להיעזר בחברתה, תחפוף ביום הטבילה ותשתמש בתכשירים להסרת ביצי הכינים, תסרוק במסרק סמיך עד שיצא המסרק נקי מכינים, ואז תסרק את שיערה פעמיים נוספות, לראות שאכן הוא נקי[9].

ג. בדיקת הגוף

בדיקת הגוף צריכה להיעשות בסיום ההכנות בסמוך לטבילה. במקומות שביכולתה לראות די בהתבוננות, אך במקומות שאין ביכולתה לראות יש למשש בידיה או להיעזר במראה כדי לבודקם. יכולה אשה לבקש את עזרתה של אשה אחרת (כמו הבלנית במקווה או כל אשה אחרת, אך לא תבקש מבעלה, האסור עדיין בהסתכלות במקומות המכוסים שבגופה), אך אין בכך חובה, ודי במישוש הגוף או בשימוש במראה, הכל לפי הרגשתה ורגישותה של האשה.
אם חופפת ורוחצת היטב את כל גופה בכוונה להסיר חציצות, נחשב הדבר כבדיקת הגוף[5].

המלצות

כדאי לבצע את מהלך החפיפה לפי סדר מסוים (מהרגלים לראש או להיפך), כדי לא לשכוח דבר.
חשוב לזכור לנקות היטב את הפנים (להסיר צבע ואיפור), את פינות העיניים (לא לשכוח להסיר לקראת הטבילה עדשות מגע), לקנח את האף, לנקות את השיניים משאריות אוכל (הסרת שיניים תותבות), לנקות את השפתים (משפתון ומעור יבש תלוש), לנקות את האוזניים (להסיר עגילים ולנקות את החורים), לנקות את הטבור ובין האצבעות, לגזוז ציפורנים ולהסיר שיער (לנוהגות להסיר את שיערות בית השחי, הרגלים והערווה לפני הטבילה).
אפשר ורצוי להקדים את ההכנות שניתן לבצען מוקדם יותר (כמו: גזיזת ציפורניים, הסרת שיער וכדומה) לימים הסמוכים לליל הטבילה, ולחזור ולוודא שלא שכחה דבר לקראת הטבילה עצמה.

זמן החפיפה וההכנות

ההכנות לקראת הטבילה דורשות זמן ממושך ותשומת לב.
מחד, יש להקפיד שההכנות תתבצענה סמוך ככל האפשר לטבילה עצמה, כדי שלא תתלכלך בינתיים, עד שתטבול. מאידך, יש להתחיל בהכנות עוד קודם הלילה, כדי שלא תצטרך למהר בכדי להספיק ולטבול בזמן והחפיפה והבדיקה תתבצענה בלחץ וברשלנות.
למעשה, יכולה להתחיל את ההכנות בזמן הנוח ביותר עבורה: אם מקדימה את הכנותיה, תשמור את עצמה עד לזמן הטבילה מדברים החוצצים, ואם מאחרת וחופפת בלילה, תקפיד להקדיש להכנות שעה ארוכה על מנת שתוכל לחפוף ולבדוק עצמה במתינות ובנחת[10].

ההכנות לטבילה יכולות להיעשות בבית או במקווה[11], בהתאם לנוחות, ליכולת ההיערכות והמקום במקווה שבו טובלת. גם אשה המתכוננת בביתה, תשתדל כשמגיעה למקווה, להתרחץ, לחפוף ולסרוק בשנית את שיערה ולבדוק את גופה (בראיה ובמישוש) לפני הטבילה. אם הזמן דוחק, יכולה לסמוך על ההכנות שעשתה בביתה, אך לפני הטבילה חייבת לבדוק את גופה ותסרוק את שיערה[12].

אשה הטובלת בליל שבת או במוצאי שבת[13]

הטובלת בליל שבת צריכה לסיים את הכנותיה ביום שישי[14].
לאחר שמסרקת את השיער תקבץ ותאסוף אותו בסרט או בקשת (אך לא בגומיה דקה), בצורה שלא יסתבך מחדש ולא יתלשו שיערות כאשר תפתח אותו במקווה. לקראת הטבילה תפתח את השיער ותפזר אותו בעזרת אצבעותיה אך לא בעזרת מסרק (אפשר להשתמש במברשת שרגילה להסתרק בה בשבת)[15]. לפני הטבילה צריכה לחזור ולבדוק את עצמה בראיה ובמישוש הגוף[12].
רצוי להשתדל ולטבול לפני סעודת השבת, כדי שלא יכנסו דברים חוצצים בין שיניה וכדי שלא ידבק בידיה אוכל. אם אינה יכולה, תטבול לאחר הסעודה, ותנקה את שיניה היטב לפני הטבילה[16].

אשה שזמן טבילתה במוצאי שבת, יכולה להתכונן בנחת במוצאי השבת ולטבול, ומנהג יפה הוא לחפוף בערב שבת ופעם נוספת גם במוצאי שבת[17].
אם אין ביכולתה לחפוף במוצאי שבת (מסיבה הלכתית, כשחל יום טוב במוצאי שבת), תחפוף ותסיים את הכנותיה בערב שבת ותשתדל להיזהר מחציצות במהלך השבת. במוצאי שבת לפני הטבילה תקפיד לבדוק את גופה ולסרוק את שיערה[18].

בין חפיפה לטבילה

לאחר סיום ההכנות והחפיפה, צריכה האשה לשמור את גופה ושיערה מחציצות עד לשעת הטבילה.
בין הרחיצה לטבילה צריכה להקפיד לאסוף את שיערה באופן שלא יסתבך ויווצרו בו קשרים[18].
לאחר שניקתה את שיניה, תשתדל שלא לטעום דברי מאכל עד שעת הטבילה (בשתיה אין חשש של הידבקות המאכל ואין צורך להימנע מלשתות)[19].
במהלך כל יום הטבילה תשתדל להימנע מהתעסקות בלכלוך ובצבע או בדברים העלולים להידבק בגופה (כמו בצק, דבק וכדומה), במיוחד בשעה שמאכילה את ילדיה הקטנים[20].
יש הנוהגות להימנע מאכילת בשר או משאר דברים הנדבקים ונכנסים בין השיניים (כמו תירס, מיני מתיקה וכדומה) עד אחר הטבילה, שמא על אף שמנקה את פיה ישארו שאריות שלא תשים אליהן לב[19].

אם אינה יכולה להישמר מדברים אלו ויודעת שבאה במגע עם דברים חוצצים, תקפיד בכל פעם לרחוץ מיד את ידיה או את מקום הלכלוך[21], ולפני הטבילה חייבת לבדוק את עצמה ולראות שלא נותר שום דבר חוצץ על גופה[18]. אם טבלה בלא לבדוק את עצמה לפני הטבילה, לא עלתה לה טבילתה[22].

[1] שולחן ערוך, סימן רא, סעיף א. דיני מקוואות מבוארים בהרחבה בטור ובשולחן ערוך בסימן זה.

[2] שולחן ערוך, סימן קצח, סעיף א.

[3] בבא קמא, דף פב, עמוד א: "עשרה תקנות תיקן עזרא... ושתהא אשה חופפת וטובלת". ומגדיר הרמב"ן (הלכות נדה, פרק ט, הלכה ג) את דין החפיפה: "רוחצת ראשה וכל מקום שיער שבגופה במים חמין, וסורקת אותן או מפספסת אותן בידים יפה יפה, כדי שתתיר שערותיה אם היה בהן קשר".

[4] רא"ש, סיום הלכות מקוואות, סימן לז: "ונהגו בנות ישראל לחוף כל גופן, ומנהג כשר הוא".

[5] ט"ז, סימן קצט, ס"ק ד.

[6] שולחן ערוך, סימן קצט, סעיף ט. אין צורך שיכנסו המים בעת הטבילה אל תוך בית הסתרים, אך מקומות אלו צריכים להיות ראויים לביאת המים בלא חציצות ("כל הראוי לבילה - אין בילה מעכבת בו". קידושין, דף כה, עמוד א; מנחות, דף קג, עמוד ב.
"הכלל בחציצה: שלא ניתנה תורה למלאכי השרת, ומה שהוא חלל הגוף - אפילו ראוי לביאת המים אינו צריך אלא במקום  שדרכו להיות מתגלה לפעמים, כגון: תוך העין ובית הסתרים והקמטים... ובכל מקום שאין דרכו להגלות לעולם, אפילו ראוי לא בעינן". שו"ת הרמ"ע מפאנו, סימן קי (הובא בחידושי רבי עקיבא איגר על סימן קצח, סעיף ז).

[7] שולחן ערוך, סימן קצט, סעיף א.

[8] ש"ך, סימן קצט, ס"ק ד.

[9] כינים וביצי כינים מוגדרות מבחינה הלכתית כ"מיעוט המקפיד" ולכן הן חוצצות. אם גם לאחר הניקוי נותרו בשיערה מספר ביצי כינים שאינה יודעת עליהן, הן מוגדרות כ"מיעוט שאינו מקפיד", ואינן חוצצות.

[10] במחלוקת הראשונים כיצד לנהוג ביחס לזמן החפיפה, האם עדיף לחפוף ביום (לשיטת רש"י) או שעדיף דוקא בלילה (לשיטת בעל השאילתות), הכריע השולחן ערוך (סימן קצט, סעיף ג) כי "המנהג הכשר שתתחיל לחוף מבעוד יום, ועוסקת בחפיפה עד שתחשך ואז תטבול", ובהגהת הרמ"א (שם): "ובשעת הדחק שצריכה לחוף ביום, או שאי אפשר לה לחוף ביום וצריכה לחוף בלילה, יכולה לעשות, ובלבד שלא תמהר לביתה ותחוף כראוי". הגרש"ז אוירבך (בהערותיו לספר אמירה לבית יעקב, פרק ז, הערה ז) העיר, שבזמננו המנהג הוא לחפוף דוקא בלילה אך יש להקפיד ולהאריך בהכנות.
חשוב לזכור, כי תכנון מוקדם של הזמן ועזרה של הבעל בבית מונעים לחץ ובעיות הנגרמות כתוצאה מחפזון ומשכחה.

[11] שולחן ערוך, סימן קצט, סעיף ג: "מנהג כשר, שאף על פי שחפפה, תשא עימה מסרק לבית הטבילה ותסרוק שם". הש"ך (שם, ס"ק ז) מביא כי "במדינות אלו נוהגות להשתטף ולחוף ולרחוץ ולסרוק הכל בבית המרחץ סמוך מיד לטבילה, ונכון הוא".

[12] גם כשמרחיקה את ההכנות מן הטבילה עצמה כתב השולחן ערוך (סימן קצט, סעיף ו): "ובשעת טבילה תעיין ותבדוק היטב כל גופה ושערות ראשה, שלא יהיה דבר חוצץ", "דדוקא בחפיפה שהוא מדרבנן מקילינן, אבל בעיוני דאורייתא לא מקילינן להרחיק כלל" (ביאור הגר"א, שם, ס"ק יט). אמנם, בדיעבד נפסק (שולחן ערוך, שם, סעיף ח): "בימי חול, אם חפפה ועיינה עצמה היום וטבלה בליל יום אחר, עלתה לה טבילה בדיעבד, אף על פי שלא היו חפיפה ובדיקה סמוך לטבילה".

[13] שיקולים ביחס לדחיית הטבילה מליל שבת והלכות השייכות לדיני שבת, יובאו להלן בשיעור "הטבילה".

[14] שולחן ערוך, סימן קצט, סעיף ה.

[15] טיפול בשיער וסירוקו בשבת: שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שג, סעיפים כו-כז.

[16] השולחן ערוך (סימן קצח, סעיף כד) כתב כי "יש נוהגות שלא לאכול בשר ביום לכתן לבית הטבילה... ומנהג יפה הוא". הט"ז (שם, ס"ק כה') העיר כי "בשבת ויום טוב המנהג שאוכלים בשר, רק שתזהר לנקר ביותר אחרי כן".

[17] השולחן ערוך (סימן קצט, סעיף ד) כתב: "חל טבילתה במוצאי שבת, שאי אפשר לחוף מבעוד יום, תחוף בליל טבילתה"; וכך פסק בטהרת הבית (חלק ג, דיני טבילה, סעיף ד). אמנם, בדיעבד, גם למחבר יכולה לטבול במוצאי שבת, אם חפפה בערב שבת ובדקה את עצמה לפני הטבילה (כפי שפסק השולחן ערוך לגבי טבילה בליל יום טוב החל במוצאי שבת, כמובא להלן בהערה 18).
הרמ"א (סימן קצט, סעיף ד) כתב: "מנהג יפה הוא שתרחץ היטב בערב שבת, ובמוצאי שבת תחזור ותחוף ותסרוק מעט", ואם כן, ראוי לכתחילה שתחפוף היטב ותתכונן מערב שבת, תשמור את עצמה מחציצות כפי יכולתה במהלך השבת, ובמוצאי שבת תחזור ותחפוף מעט, תסרוק היטב את שיערה, תבדוק את גופה ותטבול. כך פסק הדרכי טהרה (פרק טו, סעיף יג) בעקבות הבן איש חי (שנה שניה, פרשת צו, אות יג); וכן בשבט הלוי (סימן קצט, סעיף ד, ס"ק ג). לדעת הש"ך (סימן קצט, ס"ק ו), החפיפה בערב שבת היא מעיקר הדין.

[18] שולחן ערוך, סימן קצט, סעיף ו.

[19] שולחן ערוך ורמ"א, סימן קצח, סעיף כד: "ויש נוהגות שלא לאכול בשר ביום לכתן לבית הטבילה, מפני שהוא נכנס לבין השיניים יותר ממאכל אחר, ואף על פי שבודקות וחוצצות השיניים חוששות דילמא תשתייר מיניה ולאו אדעתה, ומנהג יפה הוא. הגה: ואין לה לאכול בין הרחיצה לטבילה. ואין לה לעסוק כל היום קודם הטבילה בבצק או בנרות של שעוה שלא ידבק בה, וכן נהגו". שתיה אינה בכלל החשש - שבט הלוי, סימן קצט, סעיף ד, ס"ק ו.

[20] רמ"א, סימן קצט, סעיף ו.

[21] רמ"א, סימן קצט, סעיף ו.

[22] שולחן ערוך ורמ"א, סימן קצט, סעיף יג.