מבית המדרש

ליל תשעה באב בכו ישראל בכיה שהביאה אותם לבכייה לדורות. עוון המרגלים הוא המשבר האמוני הקשה ביותר שעברו ישראל. הריאליות היא המלחמה הגדולה ביותר של האמונה. פעם אחר פעם נכשלו ישראל בכניעה לריאליות. המשבר האמוני התחיל במתן תורה. קבלת התורה היתה מתוך פגם באמונה והגילוי של הפגם היה בעוון המרגלים. אמונה היא הידיעה שאנו בידיו של הקב"ה באופן מוחלט. רבים מהאנשים חיים בתחושת שותפות עם הקב"ה. ההבדל בין שותפות לבין כניעה מוחלטת נמדדת בתחומי רבים וגם בתחום האמונה מול הריאליות.

בפרשת מסעי מופיע הציווי על ערי מקלט. השיעור עוסק בערי המקלט והרב מבאר צדדים שונים שיש בציווי מיוחד זה. מדוע הרוצח בשגגה צריך להישאר דווקא עד מות הכהן הגדול? מדוע מספר ערי המקלט בעבר הירדן המערבי והמזרחי שווה? הרי רוב עמ"י נמצא בעבר הירדן המערבי! ממה צריך להיזהר כשנכנסים לגור בבית שהיה של גוי רשע? איך היו מסמנים את ערי המקלט? לפי איזה סדר קולטות ערי המקלט את הרוצחים בשגגה? מדוע לעתיד לבוא נצטרך את ערי המקלט ואף להוסיף עוד 3 נוספות? ולמה לפי אחד הפירושים זה קורה דווקא בגלל התקדמות והתעלות עמ"י?

שבט ראובן וגד מבקשים להישאר בעבר הירדן המזרחי. משה מזהה את המדרגה הרוחנית בהם הם נמצאים וכלל לא מנסה לשכנע ברמה האידיאולוגית אלא ברמה הפרקטית. פנחס והלוחמים חוזרים ממלחמת מדיין ומשה מוכיחם תוכחה אידיאולוגית על לקיחת הנשים בשבי. משה רבנו מלמדנו שכדי לקדם את הסובבים אותנו חובתנו לזהות את המדרגה הרוחנית ולדבר בשפה שמתאימה לרמתם ולמדרגתם.

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע ומועדי השנה.

* מסעות בני ישראל - מות אהרון וסילוק ענני הכבוד - "כבוד" דווקא" ולא "שמירה" כי אהרון הוא לא רק צדיק אישי המגן על הדור אלה הוא הכהן הגדול שקשור ל"כבוד ותפארת" של עמ"י כולו. * "והורשתם את הארץ" –הארץ מחייבת שלא תהיה ע"ז בארץ, הן מצד קדושתה והן מצד שב"י לא יחטאו ע"י. * ערי הלווים – מטירת הלוי לא לעסוק בחיי שעה אלה לעסוק בחיי הרוח של כלל ישראל ולכן אסור לו להיות בעל נחלה עצמאית. * הלויים מפוזרים בכל הארץ כדי למצות את השפעתם על כל חלקי העם. * ערי מקלת ומות הכהן הגדול – על הכהן הגדול ישנה אחריות על כלל ישראל ואם במשמרת שלו קרה אסון נורא שכזה הוא לכאורה לא עשה את תפקידו נאמנה.

לשכוח תינוק ברכב הוא "מאורע פלא". המשמעות של מאורע פלא הוא שגם לאנשים זהירים זה יכול לקרות, לכן אל לנו לומר "לי זה לא יקרה", כשם שקרה לפלוני כך יכול לקרות לאלמוני ודווקא משום כך אסור לנו לסמוך על עצמנו וחובת כל הורה לדאוג לגורם חיצוני שיעורר את הזיכרון העתידי. אותם הורים שהנורא מכל כבר אירע להם ידעו שהמוות והייסורים הם גזירת עליון, איתם או בלעדיהם זה היה קורה שהרי הרבה דרכים למקום. כפי שכתבנו הורים אלו הם שוגגים גמורים ולעניות דעתי הם בגדר של שוגג קרוב לאונס שאפילו לעיר מקלט אינו גולה. מצד הדין אינם חייבים עונש כלל, אך מכל מקום מצאנו פוסקים כנודע ביהודה וכחת"ס (החת"ס לא הובא במקורות) שכן חששו להצריך כפרה גם במקרים של שגגה הקרובה לאונס. הכפרה צריכה להיות מנותבת לאפיקים חיובים של עשייה חיובית, של גידול ילדים מתוך שמחה, של הבאת ילדים נוספים לעולם וכל אחד כפי מה שמתאים לו, אך בטח לא לשקוע בדיכאונות והרהורים על מה שהיה ועל הילד שהלך ואינו אתנו. המחשבות האלו מדכאות ומוציאות את האדם מן העולם. נדרשת הרבה אמונה להשתקם ולהתרומם אך עלינו לדעת שה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך וכשם שאנו מנסים לעשות את רצונו לפני האסונות כך חובתנו לעשות את רצונו לאחר שח"ו אירע אסון וכדי לעשות את רצונו, לאחר ימי האבל עם כל הקושי, על אותם אנשים, מוטלת החובה לקום ולהתעודד, לגדל את המשפחה בשמחה ולהוסיף עוד טוב בעולם. יהי זכרם של הנפטרים ברוך ולהורים שחוו את השכול נאמר חזק חזק ונתחזק ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק!

בפרשיית בנות צלופחד יש חשש שנחלה תעבור משבט אחד למשנהו. איך זה נוגע אלינו? אדם שנמצא בגלות הרחוקה, כיצד יעורר בליבו את ההשתוקקות לארץ ישראל? מבט על פרשת מסעי והקפדת התורה ש"לא תיסוב נחלה ממטה למטה אחר" מלמד אותנו על כבוד הארץ וגורם לנו לתשוקה עצומה אליה. ה"תפארת שלמה", כבר לפני 160 שנה, משתוקק לריבונות יהודית בארץ ישראל ומלמד אותנו כמה צריך לכאוב את זה שהארץ נתונה לזרים ונשלטת בידי נכרים. כשנרגיש את זה ונזעק על זה באמת - נזכה לרשת את הארץ באמת.

מה המשמעות של ערי המקלט? למה פרשיית ערי הלווים מוזכרת כ"כ הרבה פעמים, ובייחוד כשמדברים על ארץ ישראל? מה הקשר בין רוצח בשגגה לבין מעמד הברכה והקללה בהר גריזים והר עיבל? התכונה של הארץ והעפר היא שהם יכולים לכסות, להסתיר ולהעלים, וכך גם הנטייה שלנו. פרשת רוצח בשגגה וערי המקלט מלמדים אותנו שאסור להעלים ראיות. אסור לכסות, לטייח ולהראות שכאילו כלום לא קרה. אסור לברוח מאחריות. צריך המון רגישות וערנות כדי לשים לב שאנחנו לא פוגעים באף אחד, כדי לעשות תשובה ולתקן, וזה נכון במיוחד בבין המצרים. רק ככה אפשר לחזור לארץ ישראל.

ימי בין המצרים מחייבים אותנו לברוח מהאנוכיות ולתת מקום לזולת. ימי בין המצרים מחייבים אותנו לשאוף ולהגיע למדרגת הדור של ר' יהודה ברבי אילאעי להתכסות ששה אנשים בכסות אחת ולא להרגיש שחסר לנו משהו. המערכת הראשונה והחשובה ביותר לעבוד על זה זו המערכת הזוגית. לברוח מויכוחים, לא להתעקש על שטויות, לפנק ולבוא לקראת. מערכות רבות יש לפנינו. מערכת שכנים, מערכת החברים לעבודה וכו'. להתנתק לגמרי ספק אם נצליח, אבל העבודה תביא אותנו לחוסר תלות באנוכיות שהיא העיקר וככל שנתאמץ יותר נראה שאנו הולכים ומזדככים וכך תבוא ברכה גדולה לנו ולכל העולם!

בפרשיית הנדרים אנו נחשפים לכח העצום שיש בדיבור, למה זה כך? מה טמון באותו הכח? בנוסף מה הקשר בין לשון הרע לחוסר תוכחה? לסיום - מה מעלת האותיות?

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע

מפרשת בני ראובן ובני גד ניתן ללמוד יסודות חשובים ובסיסים בפתרון סכסוכים. "והייתם נקיים מה' ומישראל".

יש אדם שהדברים מגיעים אליו ויש אדם שצריך ללכת רחוק כדי למצוא את מבוקשו. אדם גדול זוכה להשאר במקומו ואינו צריך לחפש דברים אבל יש אנשים שכל הזמן עוברים ממקום למקום.

בפרשת מטות מסעי מופיעות פרשיות רבות הקושרות במישרין ובעקיפין לארץ ישראל; פרשיית נדרים אינה נראית קשורה במבט ראשון, אך במבט מעמיק ניתן לגלות את מעלתה וכיצד היא קשורה בקשר אמיץ לארץ ישראל. וזוהי אפוא הסיבה שהיא נכתבה דווקא בפרשתנו, ערב הכניסה לארץ.

מסיפור מלחמת מדין בפרשת השבוע שלנו אנו יכולים ללמוד כמה נקודות חשובות: ניתן ללמוד שצריך לבוא למלחמה מתוך מסירות נפש, מתוך ידיעה שזאת מלחמת ה', אנו לומדים שצריך לבוא מתוך גישה שאנו נלחמים את מלחמת כלל עם ישראל ולא מלחמה פרטית, ועוד...

פירושו של ר' לוי יצחק מברדיטשב למילים "אלי ציון ועריה כמו אישה בציריה"