פרשת מסעי - הכל צפוי והרשות נתונה

לשכוח תינוק ברכב הוא "מאורע פלא". המשמעות של מאורע פלא הוא שגם לאנשים זהירים זה יכול לקרות, לכן אל לנו לומר "לי זה לא יקרה", כשם שקרה לפלוני כך יכול לקרות לאלמוני ודווקא משום כך אסור לנו לסמוך על עצמנו וחובת כל הורה לדאוג לגורם חיצוני שיעורר את הזיכרון העתידי. אותם הורים שהנורא מכל כבר אירע להם ידעו שהמוות והייסורים הם גזירת עליון, איתם או בלעדיהם זה היה קורה שהרי הרבה דרכים למקום. כפי שכתבנו הורים אלו הם שוגגים גמורים ולעניות דעתי הם בגדר של שוגג קרוב לאונס שאפילו לעיר מקלט אינו גולה. מצד הדין אינם חייבים עונש כלל, אך מכל מקום מצאנו פוסקים כנודע ביהודה וכחת"ס (החת"ס לא הובא במקורות) שכן חששו להצריך כפרה גם במקרים של שגגה הקרובה לאונס. הכפרה צריכה להיות מנותבת לאפיקים חיובים של עשייה חיובית, של גידול ילדים מתוך שמחה, של הבאת ילדים נוספים לעולם וכל אחד כפי מה שמתאים לו, אך בטח לא לשקוע בדיכאונות והרהורים על מה שהיה ועל הילד שהלך ואינו אתנו. המחשבות האלו מדכאות ומוציאות את האדם מן העולם. נדרשת הרבה אמונה להשתקם ולהתרומם אך עלינו לדעת שה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך וכשם שאנו מנסים לעשות את רצונו לפני האסונות כך חובתנו לעשות את רצונו לאחר שח"ו אירע אסון וכדי לעשות את רצונו, לאחר ימי האבל עם כל הקושי, על אותם אנשים, מוטלת החובה לקום ולהתעודד, לגדל את המשפחה בשמחה ולהוסיף עוד טוב בעולם. יהי זכרם של הנפטרים ברוך ולהורים שחוו את השכול נאמר חזק חזק ונתחזק ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק!