מבית המדרש

בפרשת בשלח אנו נפגשים בשני מצבים קוטביים אצל עם ישראל. מצב של גבורה גדולה שהשיא שלו בא לידי ביטוי בשירת הים ומצב של קושי הסתגלותי להליכה במדבר שגורר אחריו תלונות. חייו של אדם מורכבים מחוויות ומחיי שגרה. נטיית האדם להעריך מאד את החוויה החד פעמית ולבוז לחיי השגרה. המסע החינוכי אותו עובר עם ישראל במדבר הוא מסע בו לומדים שחיי השגרה הם אלו שבונים ומקדמים את האדם ולא עולם החוויות. ככל שאדם ידע להאריך את חיי השיגרה כך השפעתו תהיה גדולה יותר גם על עצמו וגם על העולם שבת שלום!

בפרשה יש שני חלקים: חלק ראשון - קריעת ים סוף שיש לה שלוש בחינות: א. מול המצרים, מידה כנגד מידה על העינויים כלפי עמ"י. ב. הגדלת כבוד ה' בעולם. ג. הבדלת עם ישראל מהחומר והגדלתם. חלק שני - ניסי ישראל : עמוד הענן והאש, המן וגדולתו והבאר, מלחמת עמלק על ישראל כנגד יציאתם מצרים.

עם ישראל יוצא ממצרים ביד רמה, אך מאות שנות עבדות השאירו בקרבו צלקות רבות. העמידה לפני הים כשמצרים רודפים מאחור השאירו את העם נבוכים, מחד נדרש מהם להאמין ומאידך הפחד מהמצרים טרם חלף. הקושי מתקבל אצל הבורא בהבנה ומתוך כך מבינים אנחנו שקושי אין משמעותו שאנו לא מחוברים לרעיון הגדול. מותר שיהיה קשה ומותר לבקש דברים שלפי המדרגה שלנו אנו זקוקים להם ובלבד שהצורך והבקשה לא יהפכו לתלונה. דחיית הצרכים הבסיסיים יכולה לגרום למתח ולעצבות גדולה. הצרכים היחידים שצריך לדחות אלו צרכים שנוגדים את ההלכה. גם בעולם הרגשות האדם צריך להיזהר ממצב של דחייה. רגשות צריכים לקבל ביטוי במציאות. ביכולת לבטא רגש יש ריפוי ושחרור של מתחים פנימיים ומתוך השחרור האדם יכול להתקדם. חובת האדם להיזהר לא להיסחף אחר הרגשות ולהשתמש בהם כתירוץ לחוסר עשייה והתקדמות.

התורה מזכירה במספר מקומות את האיסור לחזור למצרים. האיסור הזה נלמד מדברי משה לעמ"י לפני שירת הים: "כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם". והרי זה לא נשמע ציווי או חובה אלא יותר כמו ברכה או הבטחה! ללמדנו שכשהקב"ה מבטיח או רוצה משהו - זה הופך להיות חיוב ומצווה עלינו לקיים את רצונו והבטחתו!

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע ומועדי השנה.

4 כתות עמדו על הים, ובכל אחת מהן יש צד שצריך להיזהר ממנו: הכת הראשונה - הייאוש. המקום הכי נורא. כל הזמן צריך ליישר את המבט קדימה ולא ליפול לייאוש. הכת השנייה - לחזור למצרים. אדם חייב לדעת שלפעמים עליו לשנות הרגלים ואורח חיים, ואסור להיבהל מזה. הכת השלישית - להילחם. מלחמה טובה כאמצעי ולא כמטרה. לפעמים צריך להילחם ולהשקיע בזה את כל הכח, אבל אין לנו עניין בעצם המלחמה. הכת הרביעית - תפילה. תפילה היא החיים שלנו והקשר עם הקב"ה, אבל זה רק בתנאי שהיא לא באה כתירוץ לחוסר העשייה שלנו אלא באה ביחד עם פעולה ועשייה.

שיעור קצר של הרב משה כ"ץ בנושא כשרות בפרשת השבוע.

האדם נמשל לעץ השדה משום שכשם שאצל העץ כל ה"בפועל" טמון בזרע ב"בכוח", כך אצל האדם כל התכונות קיימות כבר בראשית בריאתו. על האדם להוציא את כוחותיו אל הפועל בצורה ישרה ובריאה. הרבה מעכבים ומפריעים עומדים בפני האדם ועל האדם מוטלת החובה להתגבר ולהסיר את המכשולים.

*כוחו של ארון יוסף. *האמונה של עמ"י היא מה שבוקע את הים. *יציאת מצרים הייתה בשביל השירה. *כשיהודי זוכה למשהו במתנה צריך אחר כך לזכות בדין. *כוחו של שבט יהודה. *מה מגלה לנו ט"ו בשבט? הועבר ב"זום", שבט תשפ"א.

"אל יצא איש ממקומו ביום השבת". האדם לא יוצא ממקומו בשבת, הוא נשאר במקומו בלי לפעול ולעשות. השבת זה יום אחד בשבוע שבו האדם עוצר מכל מפעליו והוא מתכנס אל עצמו ומקשיב לעצמו. המציאות חייבת יום כזה. כך גם בסגר ובבידוד. הבידוד נותן לנו אפשרות לעצור ולהקשיב לעצמנו: מי אנחנו? לאן אנחנו הולכים? מה השאיפות שלנו? יש לנו שבוע שבו "אל יצא איש ממקומו". לא יוצאים ולא הולכים לשום מקום אלא עסוקים בהתבוננות על עצמנו ושאיפותינו. הועבר ב"זום", שבט תשפ"א.

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע

לפי קדושת מאכלו של האדם, כך מתעלה קליטתו הרוחנית והשגותיו בתורה. דור המדבר שזכה למן היה מסוגל לקליטת התורה. לנו אין מן, וגם אין תרומה, אולם יש לנו חולין שתוקנו ע"י קיום המצוות התלויות בארץ; אכילת פירות אלו היא מעלתנו הגדולה - ואין מתאים להודות על כך מט"ו בשבט!