מבית המדרש

מערכת הזמן מפסח ועד עצרת זו מערכת של בניית עצמאות שמתחילה בעצמאות בסיסית יצאיה מעבדות לחרות ומסתיימת בעצמאות רוחנית אותה קיבלנו במעמד הר סיני בחג השבועות. יום העצמאות ויום ירושלים הם זמנים של בניית העצמאות בדורות האחרונים ומשום ימים אלו מצאו את מקומם בתוך ספירת העומר. בניית העצמאות חייבת לבוא לידי ביטוי בשלושה תחומים: 1. יציאה מעבדות לחרות. 2. עצמאות רוחנית. 3. עצמות ארץ ישראלית.

מנהג אשכנז לקרוא בפרשת אחרי מות את ההפטרה של פרשת שמיני, איך זה קשור לכיבוש רפיח?

הפרשה פותחת בציווי "ואל יבא בכל עת אל הקודש..." את אותו ציווי היה ניתן לומר בסגנון חיובי. מספר המצוות לא תעשה גדול בהרבה ממצוות העשה. "הלא תעשה" הוא תמידי ומגדיר את מהות האדם, מצוות עשה הם בחינת אהבה שמביאים להתעלות בקודש. ניסוח של מצוות בסגנון אסור בא לעטוף את האדם במהות של קודש ולהגדיר אותו כנאמן לאלוקיו. נדב ואביהו רצו להתקרב אל ה' אך הם עשו זאת בדרך של פגיעה במסגרת שיוצרת את המהות. חובתנו להתעלות בקודש אך כל הזמן לבחון שאנו בתוך המסגרת ההלכתית של ה"לא תעשה".

מצאנו שתי גישות בקיום מצוות: 1. המצוות הם שורש הטוב במציאות ומה שפעמים האדם אינו מבין את הטוב היוצא מהם אין זה אלא מפני קוצר ראייתו. 2. יתכן שיש דברים טובים במציאות שה' אסר עלינו רק כדי להבדיל אותנו מהעמים ולחזק את תחושת ההתבטלות. השפת אמת מבאר ששתי הגישות נכונות. אכן המצוות הם שורש הטוב במציאות ואין טוב במציאות יותר מההולך לאור המצוות אולם בתחילת הדרך מחמת קוצר הראייה עלינו לפעול מתוך "אל תאמר אפשי אלא אמור אפשי ומה לעשות שהבורא אסר עלי" . התורה אינה מתנגדת למציאות, להפך התורה היא גילוי המציאות בשיאה תפארתה. ככל שהאדם יהיה מחובר לאני העצמי כך התרחק מההבנה שהמצוות הם הטוב המוחלט וככל שהאדם יהיה מחובר לחובות כך יתקרב לבורא ויגלה גם את הטוב.

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע.

באיזו דרך אנחנו צריכים לעבוד את ה'? להשפיל את עצמנו ולהחשיב את עצמנו כלא יודעים שום דבר, או להעלות את עצמנו ולהחשיב את עצמנו כשליחי ה' ותלמידי חכמים?

בפרשת אחרי מות אנו מוצאים שההקפדה היא מידה מגונה. בין אם הפגיעה הייתה מוצדקת ובין אם לא, ההקפדה לא מועילה מאומה והיזקה גדול מאד. בפרשת קדשים אנו מוציאם כמה כלים שיעזרו לנו לא להקפיד, והראשון שבהם הוא ללמד זכות. לימוד זכות פותח לנו את העיניים, גורם לנו להסתכל מנקודת מבט שונה ועוזר לנו לראות את הפוגע מזווית אחרת וכך ההקפדה הולכת ונעלמת. רווח גדול יוצא לנו מלימוד זכות ש"במידה שאדם מודד מודדים לו", וכשם שאנו דנו לזכות כך המקום ידון אותנו לזכות. עצה שניה היא "לא לשמור בבטן". השיח עוזר לברר מה קרה. פעמים רבות לאחר שמבינים את הלך הדברים, מתברר שכל ההקפדה לא הייתה במקומה. גם אם פגעו בנו "שלא בצדק" וכל מגמתו של הפוגע הייתה להרע לנו, עדין עלינו לדעת שאין איש יכול להזיקנו ללא רצון הבורא ואם בכל זאת הצליח פלוני להרע לנו אין לנו לתלות את הדבר בו אלא בבורא ומי שמקפיד על הבורא הרי הוא טיפש מטופש. מאידך, עלינו לדעת שיש דברים שהאמת בהם אינה מוחלטת אלא משתנה מאדם לאדם ובמקרים כאלו אסור לנו לכפות את דעתנו על הזולת. המדרגה הגבוהה ביותר היא מדרגתם של בית הלל, שלא רק שידעו שאחרים לא חייבים לחשוב כמוהם, אלא תמיד ניסו להבין את האמת שנמצאת אצל האחר.

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע

ארץ ישראל מקיאה את עם ישראל כאשר הם משחיתים את דרכם מתוך אידאולוגיה, אך כאשר השחתת הדרך באה מתוך חולשה הקב"ה סובל אותנו ויבוא יום שישפיע רוח ממרום ויסיר את לב האבן. לא רק אידאולוגיה חומרית בעיתית אלא גם אידאולוגיה מוסרית שכביכול באה מתוך רצון לדחוק את הקץ ולגרור את המציאות למדרגה מוסרית שהיא כלל אינה שייכת אליה. התורה מחנכת אותנו לאזן בין השאיפות ובין המעשים כך שההתקדמות שלנו תתקן את המציאות ולא תיצור קלקולים נוראיים.

שיעור חברתיות שודר בשידור חי בזום, כחלק מזמן קיץ מקוון.