empty label
הפרשה פותחת בציווי "ואל יבא בכל עת אל הקודש..." את אותו ציווי היה ניתן לומר בסגנון חיובי. מספר המצוות לא תעשה גדול בהרבה ממצוות העשה. "הלא תעשה" הוא תמידי ומגדיר את מהות האדם, מצוות עשה הם בחינת אהבה שמביאים להתעלות בקודש. ניסוח של מצוות בסגנון אסור בא לעטוף את האדם במהות של קודש ולהגדיר אותו כנאמן לאלוקיו. נדב ואביהו רצו להתקרב אל ה' אך הם עשו זאת בדרך של פגיעה במסגרת שיוצרת את המהות. חובתנו להתעלות בקודש אך כל הזמן לבחון שאנו בתוך המסגרת ההלכתית של ה"לא תעשה".