מבית המדרש

משה רבינו ציווה את בצלאל לעשות כליםומשכן, בצלאל תמה על הציווי להקדים את הכלים למשכן ושאל אם לא צווה קודם לעשותמשכן ואחר כך כלים. משה הודה לבצלאל ואמר: "שמא בצל א-ל היית". הפער ביןמשה לבצלאל נבע מהפער בין מחשבה למעשה. משה רבינו, מוסר התורה, מבטא את התכלית, אתהרעיון שלשמו אנו חיים ובצלאל הוא איש המעשה שנותן לרעיון הגדול ביטוי במציאות. בעולם המחשבה קודם עוסקים במהות. בעולםהמעש קודם עושים משכן ואחר כך מכניסים את הכלים. בחיינו אנו צריכים לתת להיות מחובריםלתכלית, למהות, אך חובתנו לדעת איך לבטא את התכלית בעולם העשייה. מחשבה ללא עשייהועשייה ללא מחשבה יוצרים מציאות מעוותת ובכדי ליצור מציאות שלמה עלינו להיות גםבעולם המחשבה וגם בעולם המעשה.  ושבת שלום!

הנשיאים התעצלו בהבאת התרומה למשכן והסבירו את העצלות ברצון טובל השלים את כל הנותר. ועל כך נענשו שחסרה אות יו"ד משמם. פעמים רבות אדם עוטף חולשות באידאל. לאדם מותר להיכנע לחולשה אך עליו לדעת שזו חולשה. לצבוע חולשה בצבע של אידאל גורם לאדם לא לתקן את דרכיו. לאדם עצמו קשה מאד לדעת האם הוא פועל מתוך טהרה או מתוך חולשה, שהרי אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. אך לימדונו בחז"ל שמצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה. אם רואה האדם שהוא בדרך עלייה סימן שמניעיו טהורים ואם בדרך ירידה סימן שמניעיו אינם טהורים. ושבת שלום!

אחשוורוש לא מבטל את הכתבים הראשונים אלא מתיר ליהודים לעמוד על נפשם להשמיד להרוג ולאבד. אנו לומדים מכאן לימוד גדול. כאשר הזדמן לפתחינו קושי, ניתן לנסות לברוח ממנו, לנסות להעלים אותו, אך יש דרך נוספת והיא להתמודד איתו. התמודדות עם הקושי תמיד תגרום לכך שנהיה גדולים וחזקים יותר. אנו לא צריכים לחפש קשיים, אם בקלות ניתן להסיר את הקושי גם זה בסדר, אך כשנדרש מאתנו להתמודד נבין שלפתחינו הגיעה הזדמנות להיות אנשים גולים וטובים יותר. פורים שמח ושבת שלום!

מזבח הזהב היה המקום עליו מקטירים קטורת בוקר וערב. עבודת הקטורת היא העבודה הרוחנית ביותר בבית המקדש ומעלתה גבוהה מכל העבודות. ריח הקטורת הוא דבר רוחני שמיטיב עם הנשמה ודרך עבודת הקטורת אנו מבקשים מהקב"ה להתבונן על נשמותינו שתמיד טהורה היא. גאולת פורים באה לא מצד זכות ישראל אלא רק מצד שאנו בניו של מקום. ההבנה שבנקודה הפנימית כולנו טהורים יש בה מפתח להתעלות ולהתקדם גם ברבדים החיצוניים.  שבת שלום!

בין המנורה לשאר כלי המשכן הפנימיים יש כמה הבדלים מהותיים. תפקידה של המנורה היא "עדות לבאי עולם ששורה שכינה בישראל" לכן המנורה היא סמל למאבק מול ישראל. המנורה באה לומר לישראל שהקב"ה חפץ שגם לישראל יהיה סדר עולמי אלא שאת הסדר העולמי הם ילמדו מתוך התורה ולא מהעמים ומתוך כך הגויים יסתכלו על ישראל בהערצה כנאמר "ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה" שבת שלום!

דרך היחס המיוחד ליתום, לאלמנה ולעני אנו לומדים עד כמה הקב"ה קשוב לזעקה של הפונים אליו. הזעקה מעוררת רחמי שמים לא משום שהקב"ה וותרן אלא משום שהקב"ה כביכול מטפל בפונים אליו בצורה ישירה. מבטו של הבורא על העשוק אינו מבט נקודתי אלא מבט כללי שמתחשב בכל הנסיבות. פעמים רבות אנו רגילים לגלות הרבה סלחנות וסובלנות כלפי עצמנו אך לא כלפי זולתנו. את הזולת אנו שופטים ממבט נקודתי ועל עצמנו אנו מתבוננים במבט כללי. חובתנו לדבוק בדרך הבורא ולהשתדל כמה שיותר להתבונן על העולם ממבט רחב שפעמים רבות יביא אותנו למקום של לימוד זכות כלפי הסביבה ומתוך כך הסביבה תדון אותנו מאותה נקודת מבט. שבת שלום!

משה רבנו מבקש מעם ישראל לא להתרחק מהר סיני, אך עם ישראל מתרחק. משה לעומתם נכנס אל הערפל. הניגודיות במעשה משה לעומת מעשה ישראל יצרה מציאות של בהירות אצל משה רבנו וערפל אצל ישראל. ערפל שממשיך אתנו עד היום וכל ענייננו לתקן אותו. כאשר לאדם יש ערפל נוצר לו ספק בתוקפם של המצוות והספק הזה מוליד אצלו את היכולת לחטוא. אדם חי בסביבה, רואה דברים ומתוך כך נוצרים לו סדקים בתוקפם של מצוות עשה ולא תעשה. כוח עמלק בא לחזק את הערפל וליצור ספקות והציווי למחות את זכר עמלק הוא ציווי לזכות באור בהירות הדרך. שבת שלום!

בפרשת בשלח אנו נפגשים במצבים מרוממים ומאידך גם במצבי שפל בהם עם ישראל מתלונן. אתגרי החיים מכריחים אותנו לפתח חוסן פנימי שבעזרתו נצליח להשאר יציבים גם במצבי שפל וקושי. האושר לעולם לא בא מגורמים חיצוניים, אלא האושר הוא נביעה פנימית שמתפתח מתוך שמירת תורה ומצוות שמביאים אותנו לדבקות אלוקית. שבת שלום!

האלוקים עשה את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים. הישרות המחשבתית הפשוטה קיימת אצל כל אחד מאתנו בטבע אך בגלל חשבונות כאלו ואחרים המחשבה מסתבכת ומתעוותת. הסתבכות מחשבתית יכולה להגרם מרגש לא מווסת וכן יכולה להגרם מהנחות יסוד מוטעות שדרכם האדם רואה את העולם. שבת שלום!

בפרשתנו מופיעות חמש לשונות של גאולה. לשונות אלו מורים על שלבים שונים בתהליך הגאולה. דרך כתיבתם בתורה אנו למדים מהו המבט הנכון על מעכבים שונים בתוך התהליך ומה עלינו לעשות כדי שהתהליך התקדם בכיוון הנכון ובקצב הנכון. שבת שלום!

סירובו של משה לקבלת את תפקיד הגואל אינו בא מחמת בריחה מהציווי האלוקי אלא כאמצעי לקבל את התפקיד ממקום נפשי שלם יותר. כדי לקבל את ההחלטה להיות מוכן להתמודד עם פחד וחשש עלינו לסגור פתחים ולהשאיר רק פתח אחד שמחייב אותנו לעשות את מה שנדרש. משה רבינו סוגר את כל הפתחים, עד שנשאר לו פתח אחד שמחייב אותו לקבל את תפקיד הגואל ומתוך קבלת התפקיד בשלמות הוא יוצא למשימת חייו. שבת שלום!

ידיעת התכלית ללא הבנה מה המשמעות שלי בתכלית מקשה על האדם להתקדם וגורמת לו ללכת לאיבוד. האדם מחפש משמעות וכשיש לו משמעות, גם כשהיא רחוקה הוא יעמול קשה כדי להגיע אליה. ייאוש מהתכלית יביא את האדם להתרכז בדברים צדדיים ולא במהות והתעסקות זו תסיט אותו מהדרך. ככל שהאדם ירגיש משמעותי בדרך אל התכלית כך הוא יישאר על המסלול ולא יסטה ימין ושמאל.... שבת שלום!

בפרשת ויגש יעקב נפגש עם בנו יוסף והמשפחה חוזרת להיות מאוחדת. השאלה  האם יעקב ידע על סיפור המכירה העסיקה רבים מהראשונים. הרמב"ן הלך בשיטה שיעקב לא ידע מהמכירה. כיצד יתכן שיעקב לא מתעניין איך יוסף התגלגל למצרים? יעקב מלמד אותנו שאל לו לאדם לחפור בעבר ללא תועלת. האדם צריך לחיות את ההווה לפי ראות עיניו. התמקדות בעבר משליכה על העשייה בהווה וגורמת לנו לפעול בצורה לא נכונה. יעקב קשוב לקול האלוקי, מידע שמגיע אליו הוא מאמץ אותו ומתחשב בו אך מידע שלא הגיע אליו הוא אינו מנסה להשיגו בכוח....  שבת שלום!

יוסף פותר את החלום אך יחד עם הפתרון הוא גם נותן עצה ומקבל על עצמו אחריות לשמור על כלכלת מצרים. הבנת הבעיה היא חצי מהפתרון אך חובתו של האדם לא להשאר בהבנת הבעיה אלא למצוא את הדרך להתמודד איתה. לא תמיד ניתן לראות את הדרך לפתרון ומה שנדרש מאתנו זה לקום ולעשות. לאחר ניצחון על היוונים היתה בעיה מניין ימצאו שמן לשמונה ימים. לאיש לא היה פתרון אך הם כן ידעו לעשות מה שהם יכולים והנס כבר אירע.

אחי יוסף מסתירים מאביהם את מעשה המכירה החמור. הסתרה זו הסיבה צער גדול ליעקב ובמשך עשרים ושתים שנה לא קיבל תנחומים על יוסף. יהודה אומר 'צדקה ממני' ובגילוי הסוד מקדש שם שמים וזוכה שכל אותיות שמו יהיו משמותיו של הקב"ה. בעולם המודרני השיתוף הפך להיות דבר מאד נפוץ ומאידך יש אנשים שחיים בהסתרה גדולה כל חייהם. חובתנו למצוא את האיזון הנכון בין שיתוף להסתרה. בשיעור זה ננסה לברר מהו האיזון הנכון.

יעקב אבינו לאורך כל הדרך אינו נאבק במציאות, הוא אינו מנסה להנדס אותה אלא לומד להסתדר איתה. הסתדרות עם המציאות טומנת בתוכה סכנה שהאדם יושפע מגורמים שליליים ויפגע בעולמו הפנימי. יעקב אינו מושפע "עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי". בדרך כלל יותר טוב לאדם ללמוד להסתדר עם הנתונים שנמצאים לפניו ולא לנסות לשנות אותם וביחד עם זאת לוודא שהוא שומר על עולם פנימי יציב ואינו מושפע לרעה. הניסיונות להנדס את המציאות ולהכתיב את סדר היום בדרך כלל ינחלו כישלון. במקרים חריגים נדרש מהאדם להתרחק ממציאות מסוימת או לקבוע עובדות בשטח אך בדרך כלל הדרך הרצויה היא "זה מה יש ועם זה ננצח...."

יעקב, רחל ולאה כל אחד בזמנו הגיע לנקודה של משבר גדול והתמודדות. גדולתן של האבות והאמהות היה לראות בנקודת המשבר הזדמנות לשים את כל בטחונם בה' ומתוך כך לעלות ולהתקדם למקום שה' מייעד אותם. תחושת בדידות מפנה את כל המסיחים ומאפשרת לנו להכנס תחת חיקו של הקב"ה. כשיודעים לנצל את המציאות הזו בצורה נכונה מטפסים ועלים ואפילו מצליחים להפך מציאות מן הקצה אל הקצה נגד כל הסיכויים.

הקב"ה צר קלסתר פניו של אברהם ביצחק כדי להוציא ספק מלבו של אברהם. רבקה הולכת לשם ועבר כדי לפשוט את הספק בתהליך ההיריון. ההתמודדות עם הידיעה שאחד מהבנים יהיה רשע יותר קלה מההתמודדות עם הספק וכן ספק שנולד לה בתקופת ההיריון היה קשה לה מתקופת העקרות, משום שאין שמחה יותר גדולה לאדם מהתרת הספקות. אדם עם ספקות הוא אדם שעומד במקום. לעמוד במקום זה הכי גרוע. חובתנו כל הזמן להיות בתנועה. עמלק הם ספק משום שהם גורמים לאמבטי לא להיות רותחת ולא צוננת אלא מים פושרים. עיקר עמלק הוא ספק באמונה האם יש ה' בקרבנו אם אין. הקושי של האדם להחליט הוא הפחד מכשלון, אך כשנבין שהכישלון הוא תנאי יסודי בבנייה לא נפחד מכישלון אלא נשמח בו ומתוך הכישלון נגיע גבוה יותר. שבת שלום!