מבית המדרש

החידוש הגדול של א"י הוא מתיקותה. הגשמיות של א"י מלאה עונג ומתיקות. זוהי ארץ חמדה. א"י קוראת לכל בניה לשוב לחיות בה חיי מתיקות ואהבה.

גיבור אומר הרמב"ם, הוא מי שכל מעשיו לשם שמיים. לישראל יש גבורה מיוחדת החודרת לחיים ומקדשת אותם. זוהי גבורה שאינה עוצרת וחונקת, אלא מפרה את החיים. חיי גבורה חוזרים ושבים בא"י המקדשת את החיים כולם.

ההצלחה הרוחנית תלויה בחוסן הגופני של ישראל. רק כך הקדושה יכולה להתגלות! כל דבר גשמי ששייך ללאומיות ישראל, מוכשר לקבל קדושה.

הקדושה היא התפשטות הקודש בכל מרחבי החיים. גם לגוף הישראלי יש קדושה, וכל מצוה, תורה ומעשה, מביאה התפשטות והופעה של הקודש בעולם.

מה בין הקודש לקדושה? ומה בין האור להארה? מדוע היינו עסוקים בפרטים, בקדושה, ולא ברעיון המופשט? האם בעתיד נעסוק רק ברעיון? מה כוונת המשפט "מצוות בטלות לעתיד לבוא"? בנוסף, מה התפקידים של יחידי הסגולה ש"מקיפים" ומחזירים את הפרטים לכלל?

ישראל מגלים שהרוחניות והגשמיות הם אחד ממש ודבר זה מתגלה רק בא"י שהיא מראה איך הטבע כולו הוא דיבור אלוקי.

ישראל אינם יכולים להכיל סתירות כי סגולתם היא השלום וכן הם פועלים תמיד להביא ברכה לעולם מתוך שזוהי סגולתם.

לישראל יש כוחות רבים. יש להם רצון לעסוק בכל, ודבר זה מוביל לפירודים ופילוגים. בכח התורה לאחד את כל הכוחות ע"י קיום המצוות ושמירת ההלכה.

איך הסגולה מתבטאת דווקא ב"שרגא בטיהרא"? במה פועלת כנסת ישראל ובאיזה מישור? מהי אהבה מזויפת ומהי אהבה אמיתית? מדוע אברהם אבינו הוא האוהב האמיתי? איך השור מדגיש את הנקודה הזו?

בשונה מכל החכמות, עיקר התורה אינו ההשכלה, אלא עילוי הרצון וקידוש האדם. זוהי סגולת התורה!

בשונה מהעמים, לישראל יש יכולת לפעול בצורה מעשית על העולם. בקיום המצוות אנו מגלים את דבר ה'. לעמים אין שום יכולת מעשית.

ההתרחקות מדרך התורה היא חיצונית ולכן היא ודאי תחלוף מתוך השיבה לא"י המעוררת ומגדלת את התכונות הישראליות הטבעיות.

האמונה בישראל בשונה משאר האומות היא טבעית, ולכן אין שום פחד בישראל מעיון שכלי עמוק - סגולה זו של ישראל מאפשרת לה לפתח כוחות רבים מבלי להיפגע.

"ותיכף כשבא אדם לארץ ישראל מתבטלת נשמתו הפרטית" - מה משמעות הביטול הזה? איך זה שייך להסבר הרב לדברי חז"ל "מצוות בטלות לעתיד לבוא"? בנוסף, מהו הדבר הטבעי שנרכש ליהודי השוהה בארץ? ובמה שונה עבודת ה' הפרטית בין הארץ לחו"ל?

הפסקה, הרב זצ"ל מעביר ביקורת על התנועה הציונית ששכחה שהחינוך העיקרי הוא לדעת אלוקי, יראת שמיים וטהרת המידות.

הנבואה היא התאחדות של מאמץ שכלי גדול וטהור עם השפעה שמימית המגיעה דרך דמיון קודש. על הכלל לפתח תודעה לאומית המחוברת לדימיון, ועל התחדשות ציברית זו לחדור לעבודת ה' של כל אחד ואחד מישראל.

מטרת הפילוסופיה בישראל היא ליצור ולהשפיע עוד גודל ורוממות בעולם, "יגדיל תורה ויאדיר". וכן מח' הרמב"ם והאברבנאל האם הפילוסופיה מובילה לנבואה או שהתמימות מובילה לה'. פרק ז, פסקאות יד- טו

מה ייחודיותה של השפה העברית? למה כ"כ חשוב שעמ"י ידבר בשפה כזאת? בנוסף, למה הריחוק הרוחני יוצר בהכרח ניכור ושנאה לשפה? אורות ישראל, פרק ז, פסקאות יא-יב