מבית המדרש

בפרשת השבוע משה עושה חישוב מדוקדק לאן הלך כל הכסף והזהב שנתרם למשכן. המדרש אומר שהוא עשה את זה כדי שלא יגידו עליו ליצני הדור שלקח חלק מהרכוש לעצמו. גם יוסף מביא את כל הכסף לבית פרעה כשמשפחתו מגיע אליו כדי שלא יחשדו בו. גם גבאי הצדקה נדרשים לכל מיני פעולות שלא יחשדו בהם שלוקחים לעצמם חלק מהכספים. רואים מפה מסר חשוב עד כמה אנו צריכים להיזהר בכספי ציבור, עד כמה צריך להיות נקיים מה' ומישראל

פרשת פקודי פותחת בפירוט מסודר של ההוצאות לבניית המשכן. משה נצרך לעשות חשבון משום שהיו בעם כאלו שחשדו במשה שלקח לעצמו. חובתו של אדם להיות נקי מה' ומישראל, גם בחשד רחוק עדין על האדם להתאמץ להיות נקי מכל חשד. שלושה טעמים לציווי להיות נקי מישראל: 1. אנו שולחיו של מקום ותפקידנו להיות מוסריים למהדרין. 2. האדם מושפע לשלילה כאשר חושבים עליו מחשבות רעות. 3 אדם שנזהר מכל חשד מציל עצמו מכישלונות רחוקים. שבת שלום!!

מעשה העגל מוזכר בין תכנון המשכן לבין הביצוע. מיקומו של חטא העגל במקום זה בא להורות שתמיד הפער בין התכנון לביצוע יוליד כישלונות ואל לו לאדם להתייאש. הדרך להינצל מייאוש היא להיזכר בטוב ולדעת שהטוב המיוחל עוד יגיע. הכישלונות הם תוצאה של 'יסוד הצמצום'. כביכול הקב"ה צמצם עצמו ונתן לנו בני האדם מקום לבחור וליצור ומתוך כך גם לעשות טעויות. נתינת המקום מחד מזמינה את הכישלון אך גם טמונה בה היכולת להתעלות ולעלות. כשם שהקב"ה צמצם עצמו כדי לתת מקום לאדם כך בהרבה זירות בחיים על האדם לדעת שחובתו לצמצמם עצמו כדי לאפשר לכוחות של הסובבים אותו לצאת אל הפועל.

סיום בניית המשכן והשראת השכינה היא סיום של בריאת העולם (רמב"ן). * הקשר בין פרשתנו לפרת שמיני. * דעת הרמב"ן על זמן הציוויים על דיני הקורבנות וחריגתו המיוחדת לדין "אין מוקדם ומאוחר בתורה". * הפירושים השונים על הפסוק "ויברך אותם משה". * ההפרש בין סוף בניית המשכן לתחילת הקמתו והקשר בין יצחק אבינו להקמת המשכן. * הקמת המשכן ע"י משה רבינו במעשה ניסים.

עמלק זה "מקרה", אין לנו היום אפשרות למחות עמלק בשר ודם, עלינו להתבונן בנקודה העמלקית ולראות איפה אנחנו נגועים בה ולעקור אותה מחיינו. נדע שאין מקרה והכל בהשגחה, נדע שאנו משתדלים ולא פועלים, נדע שהבחינה אם אנו משתדלים או פועלים היא במצב רוחנו, אם אנו מתייאשים, כועסים, עצובים, סימן שיש עבודה, אם אנו שלווים, רגועים, שמחים ומודים סימן שאנחנו בכיוון הנכון.

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע ומועדי השנה.

מדוע התורה מקפידה לכתוב את יחסום של בצלאל ואהליאב? תכונת שבט יהודה לעומת שבט דן - על חשיבות הגמישות בעבודת ה' בתוך עולם העשייה.

שיעור קצר של הרב משה כ"ץ בנושא כשרות בפרשת השבוע.

חובתנו לחיות את ההווה. המשמעות של לחיות את ההווה היא לבדוק היכן אנו נמצאים, לשמוח במקום בו אנו נמצאים ומתוך כך לקדם דברים. הפזילה לעתיד, אם היא נובעת מבריחה מההווה, הרי היא מזיקה מאד. אין בעתיד הזה שום דבר מלבד דברים דמיוניים ולא נכונים. אך אם ההסתכלות על העתיד באה כדי לשפר את העשייה בהווה - זו הסתכלות חיובית ונכונה. בלי הצבת מטרות רחוקות לא נגיע לכלום. בקלות נוכל לבחון האם ההסתכלות על העתיד אצלנו חיובית או שלילית: כאשר הצבת המטרות לעתיד משפיעה על ההווה בעשייה חיובית, אנחנו בדרך הנכונה. אבל אם הצבת המטרות גורמת לנו לתסכול, לעצלות ולחוסר עשייה - עלינו לדעת שאנחנו בורחים מההווה, ומה שקורה הוא שהווה - אין, עתיד - לא יהיה, וכל מה שנשאר זה עבר מתסכל. אסור לנו לעמוד במקום. כשם שבכסף לצערנו רובנו שואפים ליותר כך גם ברוח עלינו לשאוף ליותר. חוסר שאיפה לעוד נובע מריחוק. אם אנו רוצים להיות עובדי ה' אמתיים אנו צריכים כל הזמן לחשוב לאן אפשר להתקדם, איפה אפשר להוסיף טוב. אין מציאות של "לעמוד במקום" מי שלא מתקדם קדימה - הולך אחורה.

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע

השבת אינה סתם יום מנוחה אלא יום בו אנו צריכים להבין שאין לנו שליטה על המציאות, כל תפקידנו הוא להיות שליחים להוצאת הרצון האלוקי אל הפועל. ככל שנשכיל להיות בלתי תלויים בחומר נזכך את הראייה שלנו ונוכל להבחין בבורא עולם שמציץ על הבירה. הרגשת הנשלטות ביד הבורא אין משמעותה לזלזל בחומר ובדרך הטבע, הקב"ה שם אותנו בעולם של טבע כדי שנתנהג בדרך ארץ, אך כל זה מתוך ידיעה שאנו רק בגדר משתדלים ולא פועלים.

מה הם היסודות שנותנים למשה את הכח לבנות את המשכן ולהנהיג את העם? ומה נותן לנו כעם את הכוח לפעול בעולם?