ויקהל פקודי - המחויבות קודמת להתחברות

בשבועות שאחרי פורים, תקנו לנו חז"ל, את קריאת פרשת פרה ואת פרשת החודש. פרשת פרה באה להכין את עם ישראל להיטהרות, לקראת פסח, ופרשת החודש, היא ההכנה ממש לחודש ניסן.
ידועים דברי חז"ל, שמצוות פרה אדומה היא מצווה ללא טעם,  עליה אמר שלמה "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני", אך מצד שני חז"ל אמרו גם "תבוא פרה ותקנח צואת בנה", ומצאו מקבילות בין פרטים שונים במצוות פרה, לבין מה שקרה בחטא העגל. נשאלת אם כן השאלה, האם מצוות פרה אדומה היא ללא טעם, או שמא יש בה טעם - כפרה על חטא העגל?
התבוננות במהותו של חטא העגל, תסביר לנו סתירה זו, ותתן לנו בסיס להתבוננות על המצוות העומדות בפנינו בכל יום, ובמועדים הבאים עלינו לטובה.
ריה"ל בספר הכוזרי, עונה להתקפתו של מלך כוזר המקשה על גדולת עם ישראל, היכן היא גדולתם וסגולתם, אם כל כך מהר אחרי מתן תורה, עבדו לעגל. ריה"ל מסביר כי עבודת העגל לא היוותה זניחה של עבודת ה וכפירה בו, אלא היתה נסיון לעבודת ה' דרך אותם מעשים שנעשו סביב עגל הזהב, כיוון שיש לבני האדם צורך לעבוד משהו מוחשי, כנציגו של הקב"ה עלי אדמות. אמנם המעשה נורא, כיוון שהקב"ה לא ציווה על עבודת העגל, אולם כפירה ושיכחה של מעמד הר סיני אין כאן.
חטא העגל אם כן, היה בכך שבני ישראל החליטו לעבוד את ה' כפי רצונם הם, ולא בדרך בה ה' ציווה. טעות זו היא יסודית מאד, עבודת ה' הנכונה היא בדרך שהקב"ה עצמו מחליט, ואין לסגוד לעצמים אחרים, אפילו אם בני האדם מחליטים שדרך עבודה זו הם מרגישים קרובים יותר לרבש"ע.
תיקונו של חטא, נעשה על ידי מצווה שמחנכת לעיקרון זה - מצווה שאין בה הסבר הגיוני, לא מובנים הפרטים, מדוע חלק נטהרים על ידי אפר הפרה, בעוד אחרים דווקא נטמאים, אולם קבלת המצווה כפי שהיא, היא תיקון חטא העגל - הבנה שאת המצוות ואת עבודת ה' עושים מתוך מחויבות עמוקה לנותן התורה, וציות לחוקיו, ולאו דווקא מתוך הרגשה של התעלות גדולה מצד אחד אין טעם הגיוני למצוות פרה אדומה, אך זה עצמו מהווה תיקון לחטא העגל, ולכן חלק מן הפרטים מכוונים כנגד חטא זה.
לקראת החגים הבאים עלינו לטובה, עלינו לזכור ולשנן, שהקובע במצוות השונות, היא לא ההרגשה הפנימית (שהיא כמובן חשובה מאד, אך לא הקובעת והמכריעה), אלא הדרישות של רבונו של עולם מאתנו. כמובן שאנחנו רוצים ומצפים להגיע להתעלות על ידי המצוות, אך אין ההתעלות הדבר המדריך אותנו, אלא פועל יוצא של המצוות כולן.
יהי רצון שנזכה כולנו, ללמוד וללמד לשמור ולעשות, ומתוך המחויבות המוחלטת לרבונו של עולם, גם נגיע לשמחה ולהתלהבות גדולים בכל אחת ואחת מהמצוות העומדות בפנינו.