מבית המדרש

עם ישראל קנוי לקב"ה בקנין הגוף. כל כולו מוקדש לאלוקים. משמעות הדבר שאנו בעלי מעלה וחובתנו לשמור על המעלה הזו. כאשר אדם לא שומר על המעלה הוא מחלל את עצמו ובכך גורם גם לחילול ה'. גם בתוך עם ישראל יש מעגלים ועל כל אחד לוודא באיזה מעגל הוא משמש כבעל מעלה. משמעות הדבר, שתידרש ממנו זהירות יתר, להיות מוסרי יותר, ערכי יותר, נעים לבריות יותר. כדי לשמר את המעלה על האדם לבדוק שני דברים, ראשית עליו לבדוק האם במעשיו הוא נקי כלפי ה' ולאחר מכן עליו לבדוק שהוא נקי גם מישראל. אנו לא עושים דברים כדי שיגידו עלינו דברים טובים, אבל אנו כן צריכים לבדוק מה הבריות אומרות עלינו כדי לדעת האם המעשים שלנו הם מעשים טובים. ובמילים אחרות "מה הבריות אומרות עליו" אינה מטרה אלא אמצעי, אמצעי הבודק האם אנו בכיוון הנכון. השבת והמועדים הם זמנים של התעלות, זמנים נעלים שבהם המפגש שלנו עם אלוקים הוא מפגש קרוב יותר. בזמנים אלו עלינו לשמור על מעלת הזמן ולמשוך את המעלה שרכשנו בימים אלו גם לשאר ימות השבוע. וכך נזכה לקדש שם שמים ברבים!! שבת שלום!

מצוות והדרת פני זקן באה כדי להעצים את הידיעה שהעיקר היא החכמה שמבטאת את הצד הרוחני של האדם ולא הגוף שמבטא את הצד החומרי. יש חכמה שבאה מתוך לימוד התורה ויש חכמה הבאה מניסיון חיים. את שתי החכמת האלו אנו צריכים לכבד ומתוך הכבוד נבוא גם לירא את ה'. הנער מגיב מתוך רגש, מגיב במהירות ללא התבוננות מתוך חשש שמא אם לא יגיב הכל ילך לאיבוד. ניסיון החיים מוכיח שלפעמים צריך לתת לגל לעבור ודוקא חוסר תגובה או תגובה שתבוא מתוך שיקול דעת תביא תועלת הרבה יותר טובה. שבת שלום!

מצאנו שתי גישות בקיום מצוות: 1. המצוות הם שורש הטוב במציאות ומה שפעמים האדם אינו מבין את הטוב היוצא מהם אין זה אלא מפני קוצר ראייתו. 2. יתכן שיש דברים טובים במציאות שה' אסר עלינו רק כדי להבדיל אותנו מהעמים ולחזק את תחושת ההתבטלות. השפת אמת מבאר ששתי הגישות נכונות. אכן המצוות הם שורש הטוב במציאות ואין טוב במציאות יותר מההולך לאור המצוות אולם בתחילת הדרך מחמת קוצר הראייה עלינו לפעול מתוך "אל תאמר אפשי אלא אמור אפשי ומה לעשות שהבורא אסר עלי" . התורה אינה מתנגדת למציאות, להפך התורה היא גילוי המציאות בשיאה תפארתה. ככל שהאדם יהיה מחובר לאני העצמי כך התרחק מההבנה שהמצוות הם הטוב המוחלט וככל שהאדם יהיה מחובר לחובות כך יתקרב לבורא ויגלה גם את הטוב.

המעשה הוא מעיקרי התורה. מחשבות ורעיונות שנשארות בגדר מחשבה אין להם כל משמעות. המהלך צריך להיות מהלך אחד של מחשבה וביטוי מעשי. אנו נמצאים בעולם של עשייה – "אשר ברא אלוקים לעשות" וללא ביטוי מעשי אין כל משמעות לכל הרעיונות והמחשבות. מעלת המעשה הוא דוקא באופן של הרגל. ההרגל מביא לקליטה בנפש וללא הרגל אי אפשר להתקדם. לאחר בניית המסגרת של ההרגל עלינו לדאוג שלא להשאר במדרגת ה"מלומדה" אלא ליצור התחדשות יום יומית, התחדשות פנימית שגבולות הגיזרה שלה הם ההרגלים.

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע.

באיזו דרך אנחנו צריכים לעבוד את ה'? להשפיל את עצמנו ולהחשיב את עצמנו כלא יודעים שום דבר, או להעלות את עצמנו ולהחשיב את עצמנו כשליחי ה' ותלמידי חכמים?

בפרשת אחרי מות אנו מוצאים שההקפדה היא מידה מגונה. בין אם הפגיעה הייתה מוצדקת ובין אם לא, ההקפדה לא מועילה מאומה והיזקה גדול מאד. בפרשת קדשים אנו מוציאם כמה כלים שיעזרו לנו לא להקפיד, והראשון שבהם הוא ללמד זכות. לימוד זכות פותח לנו את העיניים, גורם לנו להסתכל מנקודת מבט שונה ועוזר לנו לראות את הפוגע מזווית אחרת וכך ההקפדה הולכת ונעלמת. רווח גדול יוצא לנו מלימוד זכות ש"במידה שאדם מודד מודדים לו", וכשם שאנו דנו לזכות כך המקום ידון אותנו לזכות. עצה שניה היא "לא לשמור בבטן". השיח עוזר לברר מה קרה. פעמים רבות לאחר שמבינים את הלך הדברים, מתברר שכל ההקפדה לא הייתה במקומה. גם אם פגעו בנו "שלא בצדק" וכל מגמתו של הפוגע הייתה להרע לנו, עדין עלינו לדעת שאין איש יכול להזיקנו ללא רצון הבורא ואם בכל זאת הצליח פלוני להרע לנו אין לנו לתלות את הדבר בו אלא בבורא ומי שמקפיד על הבורא הרי הוא טיפש מטופש. מאידך, עלינו לדעת שיש דברים שהאמת בהם אינה מוחלטת אלא משתנה מאדם לאדם ובמקרים כאלו אסור לנו לכפות את דעתנו על הזולת. המדרגה הגבוהה ביותר היא מדרגתם של בית הלל, שלא רק שידעו שאחרים לא חייבים לחשוב כמוהם, אלא תמיד ניסו להבין את האמת שנמצאת אצל האחר.

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע

ארץ ישראל מקיאה את עם ישראל כאשר הם משחיתים את דרכם מתוך אידאולוגיה, אך כאשר השחתת הדרך באה מתוך חולשה הקב"ה סובל אותנו ויבוא יום שישפיע רוח ממרום ויסיר את לב האבן. לא רק אידאולוגיה חומרית בעיתית אלא גם אידאולוגיה מוסרית שכביכול באה מתוך רצון לדחוק את הקץ ולגרור את המציאות למדרגה מוסרית שהיא כלל אינה שייכת אליה. התורה מחנכת אותנו לאזן בין השאיפות ובין המעשים כך שההתקדמות שלנו תתקן את המציאות ולא תיצור קלקולים נוראיים.

שיעור חברתיות שודר בשידור חי בזום, כחלק מזמן קיץ מקוון.