מבית המדרש

יסוד מצוות ביכורים היא הכרת הטוב לבורא על שהביאנו אל הארץ המובטחת. מידת הכרת הטוב יקרה היא מפז והדבק במידה זו רואה ברכה בכל עמלו ולעומת זאת הכופר בטובה חייו מלאים מרורים. שורשה של מידת הכרת הטוב מקורה במידת ענווה ושורשה של כפירה בטובה היא מידת הגאווה. אדם שחי בתחושה שמגיע לו לא ידע להכיר טובה לעומת אדם שחי בתחושה שלא מגיע לו יתפעל ממי שעושה עמו טובה וידע להכיר לו טובה. ככל שנתחזק במידת הכרת הטוב כלפי הסביבה כך תתחזק מידת הכרת הטוב כלפי הבורא וקיום המצוות לא יעשה ממקום של מכריחים אותי אלא ממקום של פריעת חוב לנותן הטובה ומתוך כך נצליח לקיים את המצוות בשמחה ובטוב לבב. שבת שלום!

סדרת שיעוריו של הרב אליעזר קשתיאל על פרשות השבוע. הועבר בישיבת אלון מורה בשנת תשפ"ד.

סדרת שיעוריו של הרב אליעזר קשתיאל על פרשות השבוע. הועבר בישיבת אלון מורה בשנת תשפ"ד.

האור החיים הקדוש אומר בפרשתנו פרשת כי תבוא שכשאדם עושה מצווה שבדורות שלפניו לא יכלו לקיים אותה, לא הוא לבדו עושה את המצווה אלא כל אבותיו מהדורות הקודמים שותפים איתו במצווה ועוזרים לו. איך כל זה קשור לחיילים בצוק איתן? ומה אמר להם הרב איציק רגע לפני הכניסה לעזה? הלימוד שמלמדנו האור החיים הקדוש נותן לנו כוח בכל דבר שאנו עושים כיום- מלחמות ישראל, יישוב הארץ, ובמהרה בימינו בניין בית המקדש השבת הסנהדרין ועוד ועוד- לא אנו לבד מקיימים את המצווה אלא דורות שלמים נמצאים איתנו ועוזרים לנו.

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע ומועדי השנה.

"מה עניין האבנים בכניסה לארץ? מה עניין הביכורים? מדוע נבחרו דווקא 11 העבירות הללו להיקרא ארור? הרב מבאר בשיעור את האירועים בפרשה, שבמרכזה עומד עניין הברית."

בפרשת כי תבוא אנו נפגשים בשמחה כמה וכמה פעמים. לשון והיה הוא לשון בשמחה משום שאדם לוקח את העבר "היה" ובעזרת ו ההיפוך הוא מהפך אותו לעתיד. משמעות הדברים לא להתבוסס בעבר אלא להפיק ממנו לקח לעתיד ולהתקדם קדימה. התקדמות מביאה את האדם לשמחה. היכולת להתקדם נעוצה בהבנה שאנו לא בעלי הבית על נשמתנו וגופנו . נשמתנו וגופנו הם פיקדון שחובתנו לשמור עליו. ההבנה הזו עוזרת לנו להיות שמחים בחלקנו מבלי לחשוב שמגיע לנו או לכעוס על שלקחו מאיתנו. רק מתוך דבקות בתורה ובארץ ישראל אפשר להגיע לשמחה שלמה ואמיתית.

מצוות הבאת ביכורים תלויה בזמן המקדש, והמצווה הפרטית שמחברת את הכלל למזבח ולמקדש. הודאת הביכורים מתוך "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". מעמד הברכות והקללות מחברות אותנו לעבר ולעתיד, להר סיני ולבית המקדש. ואיך הגויים קשורים לזה?

עניינה של מצוות ביכורים היא הכרת הטוב. מידת הכרת הטוב מחייבת אותנו להישאר מחוברים לנותן הטובה וככל שנכיר טובה לבורא כך נשאר דבוקים אליו יתברך. מכיר טובה הוא אדם שלא מחזיק טובה לעצמו, כלומר האדם לא מרגיש שמישהו חייב לו משהו. ככל שהאדם הולך וגדל הסכנה ליפול בכפיות טובה הולכת וגדלה. חובתו של האדם תמיד להיזכר ב"ראשית" בשלב בו הוא עוד היה פרי קטן שרק התחיל את הדרך, מתוך התבוננות זו האדם רואה איך כל התפתחותו באה לו מחסדי שמים והוא נשאר מכיר טובה. כדי לעבוד את ה' בשמחה חייבים לחזק בנו את מידת הכרת הטוב, אדם שמרגיש שחייבים לו קשה לו לשמוח באמת, לעומת אדם שבכל מה שהוא מקבל הוא מרגיש חסד הרי שמחתו גדולה מאד. גם קבלת ייסורים באהבה תלויה באופן ישיר במידת הכרת הטוב, אדם שמרגיש שלקחו ממנו משהו ששייך לו נופל לעצבות מה שאין כן אצל אדם שמרגיש שכל מה שיש לו באמת אינו שלו, ההתמודדות תהיה קלה הרבה יותר. הדרך להשריש באנו את מידת הכרת הטוב מתחילה מול ההורים ורק משם ניתן להמשיך ולטפס גם ביחס לבורא.

בפרשה אנו מצווים להקים בכניסה לארץ מבנה אבנים שעליו כתובה התורה, ומזבח - תפילה. האבנים באות לבטא את היציבות בחיינו, התשתיות. כשעמ"י עושה דבר כזה בכניסה לארץ, הוא מודיע - חיינו בנויים על תורה ותפילה!

ראינו שיש ארבע מידות באדם, 1. עיוורון מוחלט בו האדם הולך בדרך עקומה ובטוח שהוא בדרך ישרה. או מפני ההרגל או מפני שיש לו אידיאולוגיה שמנחה אותו 2. עיוורון חלקי ,בו האדם הולך בדרך עקומה ומודע לכך שהוא בדרך עקומה. ולא משנה את דרכו משום שהוא משלה את עצמו שיוכל לאחוז בשני הקצוות גם יחד ולצאת ידי חובת כולם. 3. קיום מצוות שלא מתוך שמחה שהגורם הראשי הוא חוסר מציאת 'חיות' בעולם הדתי. 4. קיום מצוות ה' מתוך שמחה גדולה בכל מצוות התורה. שהגורם הראשי למדרגה נעלה זו היא ההכרה שתורת ה' היא מקור החיים וכל חיים אחרים אינם אלא דמיון והבלים!!

מה המעבר מהאוהל לבניין האבן גורם לעם? למה מיד כשנכנסים לארץ בונים שנאמר "מבני אבן"? מנגד, מה התייחדה רשתנו בביטוי ארור? מה משותף ל"ארור" של אדם, קין, ולארור שבפרשתנו?

ע"פ גרסאות שונות מסופר שעם ישראל בהר עיבל "אכלו וברכו" מה העניין לברך? איפה אנחנו פוגשים את העיקרון הזה במשך ההיסטוריה? ואיך זה שייך לימינו?

במבט ראשון מצוות ביכורים נתפסת כלא שייכת לפרשתנו, בשל היותה מצווה פרטית. בהתבוננות מעמיקה בפרטי המצווה למקורותיה, עולה הקשר ההדוק שבין מצוות ביכורים לארץ ישראל, ולעבודת ה' המיוחדת שבה.

מהותה של מצוות ביכורים היא הכרת הטוב. מידת הכרת הטוב מחזקת את הקשר בין האדם לבוראו, בין איש לאשתו, בין הורה לילדיו ובין אדם לחברו. לעומתה כפיות טובה יוצרת נתק ומפתחת את תחושת המגיע לי. על האדם לדעת שכדי להכיר טובה חייבים להתחזק במידת הענווה, ההשתחוויה שבמצוות ביכורים מבטאת את ההתבטלות לבורא ושהיא המפתח להכרת הטוב.

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע