מבית המדרש

קורח היה ענק שבענקים. מאחורי הטענה של קורח 'כל העדה כולם קדשים' יש הרבה אמת ולעתיד לבוא אומר האר"י הקדוש שטענת קורח תפרח, רמז לדבר שמו של קרח רמוז בסופי תיבות 'צדיק כתמר יפרח'. שתי טעויות היו לקרח שגררו אותו לשאול תחתיות: 1. כשדתן ואבירם נתנו למחלוקת פן אישי והאשימו את משה בהאשמות שווא, קרח המשיך לחלוק על משה. 2. הניסיון להלביש את האידיאל של 'כל העדה כולם קדשים' לפני שהמציאות בשלה לכך . עלינו להיות סבלנים, חובתנו לראות שהמציאות מתקדמת בכיוון חיובי אך אל לנו לנסות לזרז תהליכים בדרכים אלו ואחרות. כל הניסיונות לזרז תהליכים לפני שלב הבשלות לא רק שלא יועילו אלא יזיקו נזק גדול. כך אירע לקרח וכך גם אירע לדוד המלך עם בת שבע. דוד המלך מחמת ענוותנותו שם לב ששגה ואמר 'חטאתי', לעומת זאת קרח שהחזיק במחלוקת ירד לשאול תחתיות. שבת שלום!

סדרת שיעוריו של הרב אליעזר קשתיאל על פרשות השבוע. הועבר בישיבת אלון מורה בשנת תשפ"ד.

בחטא מי מריבה נגזר על משה ועל אהרן לא להכניס את ישראל לארץ. העונש שנגזר על משה ואהרן היה עונש הנהגתי ומכאן אנו למדים ששורש החטא היה בענייני הנהגה. הקבלה בין תגובת משה ואהרן לתגובת יהושע וכלב בחטא המרגלים מלמדת אותנו על ההבדל הנהגתי שהיה בין הדמויות. כל השאלה איך המנהיג תופס את תפקידו, האם תפקידו להיות המתווך בין ה' לעם, או תפקידו לעצב את נפש העם כדי לקרב אותם לה'. מתוך הבדל זה ניתן לעמוד על הגישה השונה שהיתה אצל המנהיגים ועל התגובות לתלונות העם שנגזרו מתוך הגישות השונות. בשיעור זה נתבונן בעקרונות חינוכיים והנהגתים ששייכים לכל אחד ואחד מאתנו.

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע ומועדי השנה.

עולמו של האדם מורכב ממחשבות ורצונות אידאולוגיים ומרגשות רדודים. שני הדברים שזורים זה בזה ומשפיעים אחד על השני. במחלוקת קורח ועדתו היו הרבה אידאולוגיות אך היו גם רגשות שהביאו לבניית האידאולוגיות. נשות החולקים היו דומיננטיות מאד, אשת קורח סחפה את בעלה למחלוקת ואשת און הצילתו. התבוננות בדבריה של אשת און מלמדת אותנו יסודות חשובים לחיים. כדי לזהות את השורש עלינו לחשוב מאד פשוט וכדי להינצל מכישלונות פעמים שעלינו לחשוב בצורה מאד רדודה של מה אני מרוויח ומה יצא לי מזה.

במדרש רבה אנו רואים הרבה סיבות לחטאו של קורח. פרשת קורח מלמדת אותנו מאוד מאוד על: השפעת השכנות לאנשים רעים, ומנגד - לאנשים טובים, השפעת הדורות שקדמו לאדם - סבותיו, והשפעת הדורות שאחריו - צאצאיו, הבעייתיות שנוצרת מהשוואת האדם לאחרים ואי השמחה בחלקך, רעת הציניות וההתלוצצות, השפעת אשתו של האדם עליו, ונוראותה של המחלוקת שמשפיעה גם על הדורות קדימה. שנזכה להיות ולחיות בסביבה טובה, ולברוח מכל מחלוקת ולשון הרע!

* ההבדל בין חטא המרגלים הנובע מריחוק מהקודש לבין חטא קורח ועדתו שהוא מרצון להתקרב יתר על המידה אל הקודש. * מה היא מטרתו של קרח? שכל ישראל יוכלו לעבוד או רק הבכורות? * השאיפה הטהורה אל הקודש שבאה לידי ביטוי ע"י מאתיים חמישים מקטרי הקטורת. * ייחודו של שבט לוי בא לבטא את יחידותו של הבורא. * ציפוי המזבח ע"י המחתות בא לסמל שישנו יסוד אמיתי של שאיפה אל הקודש ולהזכיר לנו שרצונם היה טוב, אך מעשיהם לא. ולכן מעלים את המעשה שלהם אל הקודש. * הלוי והכהן אינם אנשים רגילים ולכן אין להם נחלה, הם לא עובדים לפרנסתם אלה עובדים רק את ה'.

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע ומועדי השנה.

המחלוקת היא כארס של נחש. בתחילה כמעט ולא מבחינים בו, אבל מהר מאד הוא הולך ומתפשט ומביא להרס עצום. קרח היה ענק שבענקים ואעפ"כ נכשל באש המחלוקת משום שחלק על משה ולא הבחין שהמניע למחלוקת הוא "לא לשמה". אחת נקודות הזיהוי למחלוקת שתביא תוצאות רעות היא תכונת "המחזיק במחלוקת". לחלוק מותר אבל להחזיק במחלוקת אסור! חובתו של האדם לבחון על פי הכללים ההלכתיים מתי הוא כבר חרג מהמחלוקת המותרת למחלוקת האסורה. סימפטום נוסף של מחזיק במחלוקת הוא ההתחמקות מלשוחח עם החולקים עליו, הבריחה באה מחשש שמא האדם יצטרך לשנות את דעתו וחשש זה הוא עדות גדולה ל"לא לשמה". מעלת משה רבינו היתה שאינו מחזיק במחלוקת. מיד כשפרצה המחלוקת הלך לדתן ואבירם בנסיון לברר את הדברים ולהביא לכיבוי השרפה. משה רבינו ידע את מה שכולנו צריכים להפנים, כשאש המחלוקת מתחילה לבעור צריכים לכבותה בעודה קטנה, כל המתנה, כל השתהות תביא לתוצאות הרסניות. בעלי מחלוקת חייבים לדעת שהשפעת המחלוקת אינה רק עליהם אלא על כל הדורות הבאים אחריהם, גם אם אצלם המחלוקת היתה על אש קטנה ואולי אפילו לא קיבלה ביטוי במציאות, אצל הילדים הדברים יצאו בעוצמה גדולה, עוצמה שיכולה להיות הרסנית ביותר.

מהי מחלוקת שאינה לשם שמים? כיצד נדע להבחין בה? באיזו צורה אסור לחלוק ובאיזו דרך זה דווקא חיוני? מדוע במחלוקת לשם שמים יש ברכה? מדוע הפתיחות כ"כ חשובה? כיצד דווקא מתוך המחלוקת, כשהיא לשם שמים, ישנה צמיחה והתפתחות?

לאורך חיינו אנו נפגשים בהתלבטות האם להתבדל או לא. האם זה עלול לפגוע בקיים? ומה אם ההישארות במצב הקיים תפגע בי? בית ספר או תלמוד תורה? איזו תנועת נוער לבחור? האם צריך ועדות קליטה וכו'. איך מזהים האם ההתבדלות היא מבורכת או לא? מהי נקודת המבחן?

ליצנות הוא דבר סוחף, בראש ובראשונה אנו צריכים לברוח ממקומות של ליצנות כדי לא להיפגע. כאשר יש חשדות כנגד אדם מסוים על דברים שהוא לא עשה גם אם מקורם של הדברים בליצנות, חובתו של האדם לנקות עצמו מכל חשד. גם כדי להיות מרומם בעיני עצמו ולא ליפול בחטא וגם כדי לא לפגוע במסורת רגש הכבוד. במקרה שהכל יודעים שהמבזה הוא אדם שמידותיו רעות ואין איש מעלה בדעתו שדבריו הם אמת, מעלת הנעלב להיות מכת הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים. הערה: אמנם כתבנו בסיכום, אבל נחזור ונכתוב. גם כאשר אדם צריך להוכיח את חפותו אין לעשות זאת באופן של הכפשת הצד השני, אם התנהגותו של פלוני אלמוני אלינו היא בליצנות וכדו', אסור לנו לרדת לאותה רמה ולהשיב לו באותו מטבע. עלינו להשיב בבגרות ובחכמה לבל תצא תקלה תחת ידינו. בנוסף עלינו לשקול בשקל הקודש האם בכל מקרה צריך להוכיח את חפותנו. לדוגמא אם יש ויכוח ממוני ביננו לבין השכן, גם כאשר אנו בטוחים שאנו צודקים, לא בטוח שכדאי לרוץ לדין תורה, פעמים רבות כדאי להוציא מהכיס כמה אלפים ובלבד שהשלום ישכון ביננו בשיעור זה דיברתי בעיקר על גידופים שמטילים כתם שחור על האדם. לא כל טענה נגדנו ולא כל ויכוח הוא כתם שחור וגם על מקרים אלו נאמר "הנעלבים ואינם עולבים...עליהם נאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". בדר"כ רוב המקרים הם שטויות והבל הבלים שבמעט חכמה ודרך ארץ ניתן להביא הרבה שלום ולהימנע ממחלוקת. חס ושלום אם מהשיעור הזה נבין שעל כל דבר צריך להוכיח את עמדתנו. עוד יש לדעת שאם מישהו מוצא את עצמו שכל היום הוא צריך להוכיח את חפותו, כנראה שהוא לא כל כך "חף"... .וכפי שכבר כתבנו, גם כאשר יש מקרים בהם אנו צריכים לנקות עצמנו מהאשמות, אין לעשות זאת באופן של מחלוקת, אלא באופן של בירור כפי שעשה משה וכך להביא שלום.

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע

מחלוקת היא דבר מסוכן הלכך יש להתרחק ממנה כמו מאש, היא שימת "כתם" על נושאים שאינם קשורים לדעות השונות. מה פירוש דברי חז"ל "תלמידי חכמים מרבין שלום בעולם"?

מותר לחלוק, אולם חובה לשים לב שהמחלוקת לא מגיעה לפסים אישיים.

פרשת קרח איננה מתוארכת, ונחלקו הפרשנים במיקומה; כל פרשן מסביר, ע"פ שיטתו, מדוע דווקא אז ראה קרח לנכון לעורר את המחלוקת. ערפול זה מלמדנו שסכנת המחלוקת איננה תלויה בזמן, ותמיד יש להיזהר ממנה. התיקון למחלוקת קרח הוא העצמת התמימות הפנימית הטהורה הגנוזה בכל אחד בעמ"י: "קרח שפקח היה, מה ראה לשטות זאת" - להיות פיקח...