מבית המדרש

אברהם בא לספוד לשרה ולבכותה אך מיד אחרי הבכי אומרת התורה "ויקם אברהם", אברהם קם, מיישר מבט קדימה ומתחיל לעשות. אשת לוט בחרה להתבוסס בעבר והפנתה את המבט לאחור והפכה לנציב מלח. מלח ידוע כחומר משמר ואשת לוט בחרה לשמר את העבר, ולהתבוסס בו. חובתו של האדם לדעת לתת מקום לפרוק את הרגשות, אך לאחר מכן לקום ולהתחיל לעשות. הדרך לקום היא להתחזק באמונה בה' כמו שעשה דוד במלחמה נגד עמלק לאחר ששרפו את העיר צקלג ולקחו את הנשים והילדים בשבי. האמונה משרישה את ההבנה שהכל מלמעלה ומתוך הבנה זו ה' שולח ברכת תנחומים ומברך את האבל כמו שמצינו ביצחק לאחר פטירת אברהם. הקימה אינה התאוששות אלא התחזקות יותר ממה שהיה בעבר, אברהם מתחיל לממש את שתי ההבטחות שקיבל מהקב"ה, קונה קרקע בארץ ישראל ומחפש שידוך ליצחק. שבת שלום!

בפרשה אנחנו נפגשים עם מעלתו של יצחק, שמתאפיינת בכמה נושאים בשונה משאר האבות, כתוצאה ממילתו של אברהם וניסיון העקידה. הפרשה מלמדת אותנו על קניית מערת המכפלה ע"י אברהם שמהווה בעצם בסיס ויסודות לחיי עמ"י כולו בנושא הקידושין, קניינים, וביחסנו לארץ ישראל.

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע ומועדי השנה.

בפרשת חיי שרה אנו נפרדים משתי דמויות מרכזיות - אברהם ושרה. בפרשה זו אנו עדים למימוש ההבטחות - הבטחת הארץ והבטחת הזרע. אברהם קונה קרקע בארץ ישראל ומצווה את עבדו לחפש שידוך ליצחק. שנים רבות חלפו עד שאברהם נותן ביטוי ממשי להבטחה. העיקרון שמנחה את אברהם הוא לא לדחוק את השעה. תפקידנו להתקדם צעד אחר צעד. יש חזון אבל ההתעסקות היומיומית היא אינה בחזון אלא בפרטים הקטנים שלאט לאט בונים את הפאזל. על אף שאין לדחוק את השעה חובתנו לפקוח עין ולראות אם נפתח חלון הזדמנויות שאסור לנו לפספס. אם אדם מתלבט האם הוא דוחק את השעה או מנצל חלון הזדמנויות שיבחן את העמדה הנפשית שלו. התקדמות נכונה באה רק מתוך שלוות הנפש והרפיה ולא מתוך תחושת לחץ.

כשאליעזר מספר למשפחת רבקה על הדו שיח שלו עם אברהם הוא משנה כמה פרטים מהדו שיח המקורי. אחד השינויים הוא שאליעזר אומר "אלי לא תאבה האישה" (ה"אולי" בלי ו') למרות בסיפור המקורי כתוב "אולי" עם ו'. בעצם הכתיב הוא "אֵלַי" במקום "אוּלַי", כשהוא בעצם מתכוון להגיד: "יצחק יבוא "אלי" ויתחתן עם הבת שלי, במקום עם רבקה". בשיעור נראה נקודות רבות שהשינוי הזה מלמד אותנו, בין השאר על הצורך להתרחק מנגיעות אישיות ועל החובה לא לשקר לעצמנו.

יצחק הוא עולה תמימה ולכן אברהם אבינו אינו מוכן שיצא מהארץ. קדושתו של יצחק מגלה לנו שכל ארץ ישראל קדושה בבחינת בית המקדש. "ויצא יצחק לשוח בשדה" כל אחד מהאבות הקדושים קרא להר המוריה בשם מיוחד המבטא את עבודת ה' המיוחדת שלו (הר, שדה, בית) בשיעור הרב הביא כמה פירושים לעניין זה. ישנם קשרים רבים בין חברון וירושלים הרב משווה בין המכירה בפרשתינו לפרשיית כיבוש ירושלים על ידי דוד המלך וקניית השדה מארונה היבוסי, על ידי שני פרשנים: פירקא דרבי אליעזר והרד"ק.

גדלותו בלימוד, עבודתו להפיכת צבא הגנה לישראל לחלק שקשור לכל צבאות האומה בעבר, עיסוק בשאלות טכנולוגיות חדשניות. עמידתו האיתנה, הפיכת הצבא לקדוש בפרק ובכלל, פעולתו לשחרור עגונות, עיסוק בתחומי הלכה שונים נשאל בשאלות מדיניות.

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע ומועדי השנה.

האבות והאימהות מלמדים אותנו שכל מעשה שאנו עושים צריך להיות מעשה תמים, מעשה שלם. שלמות המעשה נמדדת בכך שאנו סוגרים את כל הפינות ולא עושים רק בערך. כדי שמעשה יהיה שלם יש להקפיד על מספר דברים: 1. להיות מחובר למה שאנו עושים. 2. להיות מרוכז בחובה שלנו ולא בחובת הזולת. 3. להיות מרוכז במעשה ולא ברווחים הצדדיים שאנו מקבלים ממנו.

"ויקם שדה עפרון"- השדה עובר תקומה. הארץ מתעלה. הארץ היא פונקציה שאנו לפעמים שוכחים בחיי היום יום... לארץ יש שמחה- "שמחה לארצך", ששון- "שוש תשיש ותגל עקרה". מה זה אומר שיש לה רצון וחיים? מה הביטוי העמוק לכך לכל אורך ההיסטוריה? ואיך זה שייך לימינו?

שיעור קצר של הרב משה כ"ץ בנושא כשרות בפרשת השבוע.

פרשת חיי־שרה - בשונה מהפרשות הקודמות לה - משתרעת על פרק זמן קצר יחסית, ועם זאת מאורעותיה מתוארים באריכות גדולה. מה עניינה של אריכות זו? עיון בפרשת השבוע - קבורת שרה, חתונת רבקה ויצחק, וסוף ימי אברהם.

עניינה של האריכות הגדולה בתיאור קניית מערת המכפלה, בכל התורה כולה. קטע מתוך שיעורו של הרב אליהו שחור בשפת אמת לפרשת השבוע.

על שרה נאמר שכל חייה כולם שווים לטובה. משרה אנו למדים עד כמה הבסיס לכל עלייה רוחנית תלוי בכוח ההתמדה והעקביות. הסכנה בעקביות הוא ההרגל, אדם עלול לעשות את הדברים כרובוט וללא כל חוויה, משום כך על האדם לנסות כל הזמן ליצור לעצמו נקודות של התחדשות

התחברות לתורה ולשליחות עד כדי איבוד העצמיות.