מבית המדרש

סדרת שיעוריו של הרב אליעזר קשתיאל על פרשות השבוע. הועבר בישיבת אלון מורה בשנת תשפ"ד.

תלונת הבשר מורכבת משלוש תלונות: 1. 'מי יאכילנו בשר'. 2. 'זכרנו את הדגה...' . 3. עסקי משפחות - שנאסרו להם עריות. משה שם את הפוקוס על הבשר והקב"ה שם את הפוקוס על 'זכרנו את הדגה' שמשמעותה 'כי מאסתם את ה' אשר בקרבכם'. הסיבה שמשה רבנו שם את הדגש על הבשר, משום שכביכול הוא לוקח את התלונה למקום אישי (יתכן להסביר שמה הבין את עומק התלונה אך כדי ללמד זכות על ישראל תלה את האשמה בו בטענה שהוא מנהיג לא ראוי). לקיחת דברים למקום אישי תמיד גורמת לאדם לפעול בצורה לקויה. משה אומנם מוסר נפשו על ישראל אך מחמת התנהגותו הוא אינו זוכה להיכנס לארץ. חובתנו להתבונן על מאורעות החיים לא מנקודת מבט שאנו אשמים, אלא מנקודת מבט נקיה ומרוממת ומתוך מבט מרומם לקבל החלטות כיצד לפעול. לקיחת דברים למקום אישי יכולה להיות בין עובד ומעביד, בחיי זוגיות, בין הורים לילדים ובכל זירה בחיים. ככל שנשכיל לנתק בין האירוע לבין המקום האישי נוכל להגיב בצורה נכונה ומדויקת. שבת שלום!

בפרשה אנו נפגשים עם מצווות פסח שני ולימודיה לפסח דורות. במהשך הפרשה מובא תיאור המסעות של בני ישראל בנס גמור. לאח"כ מובאת פרשת "ויהי בנסוע הארון", ומה היא באה לסמל, ואי אלו פורענויות היא מפרידה.

המרגלים היו נגררים או גוררים, מוסטים או מסיטים? הסתכלות מחודשת על פרשת המרגלים מלמדת אותנו עד כמה מנהיגות צריכה עמוד שדרה חזק. על המנהיג להוביל את העם ולא להיות מובל. מנהיגות שייכת אצל כל אחד מאתנו, בבית מול הילדים, בעבודה ובעוד מסגרות חיים בהם שותף האדם. על המנהיג להנהיג ולא להיגרר אחר רצון העם. יהושע וכלב רוח אחרת היתה להם. גם בדורנו ניתן לראות כיצד העם מצליח לגרור את המנהיגים למחוזות לא בריאים ולא נכונים על המנהיגים לגלות מנהיגות ולא להיות מובלים אלא מובילים.

המתאוננים חטאו בכך שהם התלוננו לא שום סיבה מוצדקת. גם כאשר אדם מתלונן או מבקר צריך שתהיה סיבה אך להתלונן ללא סיבה זה עוון גדול עדי כדי כך שמיד בסמוך לתלונה הקב"ה נפרע מהם. חובתו של האדם לראות שהוא אינו נכנס לעמדה נפשית של תלונות. כדי להינצל מקיטוריים על האדם להבין את התמונה בכללותה ולא לשפוט את המציאות מחור המנעול. עצה נוספת להיות מחובר למה שאנחנו עושים. ככל שאדם מחובר ומאמין במה שהוא עושה הביקורת תלך ותעלם ואם תבוא אז תבוא ממקום אמיתי, ככל שאיננו מחוברים חוש הביקורתיות יהיה מפותח יותר ואנו עלולים להיכשל בתלונות שאין להם סיבה אמיתית.

הרב מדבר בשיעור על חשיבות ומעלת העבודה הסיזיפית, היומיומית, המתמשכת והלא מרשימה, ביחס לעבודה או פעולה מרשימה אך חד פעמית. תפקידו של אהרן בהטבת הנרות מול קרבנות הנשיאים, תפקידו של שבט דן כמאסף לכל המחנות, עבודת התצפיתניות בצה"ל, ה"קאפו" בשואה והשוטרים במצרים, תפילתו של משה רבינו על צרעת מרים, קרבן התמיד שגדול יותר מ"ואהבת לרקעך כמוך ומ"שמע ישראל" וכו' מלמדים אותנו בדיוק את העיקרון החשוב הזה. ההתמדה והקביעות גדולים וחשובים ממעשה גדול חד פעמי.

* מהות עניין המנורה בפרשתנו. * דבקותו של אהרון הכהן במצוות הדלקת המנורה. * טיהור הלויים מתוך בני ישראל לשם עבודתם במשכן, והעניינים העומדים מאחורי תהליך הטיהור וההבדלה. *הציווי המיוחד על פי ה' להקריב את קרבן פסח גם במדבר ולא רק בא"י כמו הציווי הראשוני. * פסח שני מבטה את הרצון הטבעי של אותם אנשים להתקרב אל ה'. * מהות קרבן פסח דווקא בא"י ולא במדבר. * מסעות עמ"י במדבר וגם חנייתו מנוהלים ע"י השכינה שמתגלה ע"י הענן.

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע ומועדי השנה.

המשמעות של עובד ה' היא לשמוח בעבודה ולרצות אותה. פעמים רבות היחס לקיום מצוות הוא יחס של מחויבות, אך הדרך הרצויה הוא יחס של הכרת הטוב. כאשר קיום המצוות נובע מתחושה של הכרת הטוב החשק וההשתוקקות מתעוררים וריבונו של עולם נוכח בחיים שלנו לא רק בקיום מצוות אלא בכל תנועה ותנועה

אנו רואים שדווקא מתוך ההתקדמות לא"י, מופיעה התאווה. בשיעור מציג הרב התבוננות חדשה על התאווה, על מטרתה ועל עומקה.

האדם צריך לעבור שינוי פנימי אמיתי על מנת שגם כשהוא יעזוב את הסביבה התומכת הוא יישאר נאמן לדרכו. מי דלא עובד כדי "להידלק" על התורה - לא יידלק. אדם נמדד על פי מה שהוא מעריץ. מה שאדם מתפעל ומתלהב ממנו - זה מה שהוא בפנימיותו. לא מספיק לדעת הכל בשכל ולקיים במעשה אלא צריך להתלהב ולהתרגש מהתורה באמת. חבר קרוב וסביבה תומכת עוזרים לאדם לא להישחק ולהשתנות. שליחות זה רק כשאתה באמת יכול להשפיע ואתה נזהר על עצמך לא להיות מושפע. צריך להתרחק מאוד מסביבה שמסוכנת לך. זו מלחמה תמידית ומתמשכת. ביום שלא נלחמת - התרחקת.

בי"ד בסיוון תקפ"א (לפני 200 שנה) נפטר ר' חיים מוולוז'ין. מה היה יחסו לגאון מוילנא? למה הוא לא הסכים שיכנו אותו כ"תלמידו"? תשובות לשאלות אלו ואחרות אפשר למצוא בכתביו ובפרט בהקדמתו לביאור הגר"א על "ספרא דצניעותא". בהקדמה זו ר' חיים מלמד אותנו קצת על דרכי חייו המופלאות של הגאון.

בכל עבודה שלא נעשה, יש לנו יכולת לחשוב ולפעול מתוך רצון להועיל לכלל. ניתן לחשוב בראש קטן רק על עצמנו ועל הרווחים הפרטיים שלנו, אך לא לכך נוצרנו, נוצרנו כדי להועיל לציבור. עול הציבור, מצד אחד זו עבדות גדולה אך מאידך אנו מקבלים כוחות שמעל הטבע כדי לסייע בעד הציבור. נשאף תמיד לחשוב כיצד להועיל, כיצד לתרום לחברה. לא נברח מלקבל עלינו תפקידים ציבוריים ולא נחשוש מכך שעולמנו הפרטי ייפגע.

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע

שיעוריו של הרב דוד דודקביץ'- רב הישוב יצהר וראש ישיבת רועה ישראל, בפרשת השבוע בחסידות.

פרשת בהעלותך היא פרשה יסודית מאוד, ומופיעים בה עניינים רבים; הרב נוגע במהלך השיעור במספר נקודות חשובות בפרשה, עד לעליית חמישי.