מבית המדרש

פרעה גוזר גזירות כדי לעצור את ההתרבות של עם ישראל, אך ככל אשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ . התנגדות למציאות תמיד מולידה את ההפך. האפשרות היחיד להתנגד למציאות היא אך ורק על ידי תפילה, מתוך הכרה שהקב"ה שולט במציאות. כדי שתפילה תתקבל לפני המקום צריכים כמה תנאים: 1. להיות בעמדה של נשלטים ביד הבורא ולא שולטים , 2. לדעת שהקב"ה לא חייב לנו כלום והכל בגדר מתנת חינם, 3. לרצות ולבקש מעומק הלב . 4. מותר להפציר בתפילה אך ממקום של שלווה נפש הבאה מתוך הרפיה. שבת שלום!

ספר שמות בכלל ופרשת השבוע בפרט מתארת את לידת עמ"י, כאשר עד עכשיו במהלך ספר בראשית הכרנו את האבות ובני יעקב, בפרשתנו אנחנו רואים את הפיכת בני יעקב לעם. וכן הפרשה מלמדת אותנו על גדילתו וגדולתו של משה רבנו, שזוכה בפרשתנו להיות הגואל ומנהיג עמ"י מיציאת מצרים עד הכנסתו לארץ.

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע ומועדי השנה.

ספר שמות פותח בשמות בני ישראל. בהמשך הפרשה התורה בוחרת להשתמש בתארים כאלו ואחרים אך לא בשמות. השם הוא מהות ובמצרים בני ישראל שכחו את המהות שלהם מחמת קושי העבודה. גם אנו בחיינו יכולים לפתח עבדות לדברים שונים וכך לשכוח את המהות והתפקיד. היכולת להיות מודע למהות ולתפקיד נעוץ במוכנות לצאת ממקום הנוחות ולהיות כל הזמן בהתקדמות. אדם יכול להעדיף להישאר במקום הנוחות גם אם הוא סובל בו ובלבד שלא להתחיל דרך חדשה ולהיות בתנועה של התקדמות. חוסר היכולת לצאת ממקום הנוחות טמון במחשבה שמא היציאה לא תצליח ונאבד גם את ההווה. חובתנו להאמין ביכולת של עצמנו ובעובדה שהקב"ה מתלווה אלינו ומסייע ואין דבר העומד בפני הרצון.

הקב"ה בוחן מנהיגים על ידי רעיית צאן. שני המנהיגים משה ודוד היו רועי צאן והמדרש מספר שהקב"ה ראה את דאגתם ומעשיהם ברעיית הצאן, ולכן מינה אותם להנהיג את צאנו - עם ישראל. עלינו ללמוד מזה לדאוג ולחפש אחר חבר/תלמיד/כל יהודי ולא לוותר עליו. בגמרא מסופר על המחנך הגדול רבי פרידא ועל סבלנותו ומסירותו הרבה לתלמיד שמתקשה להבין. בנוסף אנחנו רואים מקורות רבים נוספים על חשיבות ההשקעה בתלמידים שיותר קשה להם ועל כך שאסור לוותר עליהם. עלינו ללמוד מזה סבלנות והארת פנים לכל אחד, הן בלימוד תורה והן בחיים בכלל.

* הרמב"ן מלמדנו שהשלמת גלות מצריים תהיה רק לאחר שיגיעו לארץ ישראל ולמעלת האבות הקדושים. * פירוט ייחוסם של גואלי עם ישראל בא ללמדנו שכל הגאולה בנויה על קדושה. * ההשוואה בין מעמד הסנה לבין המשכן והמקדש. * עמ"י נגאל ממצרים מכח "תעבדו את האלוקים על ההר הזה" ה"עבודה" הזאת היא קורבנות ותורה. * חידושו של הרב צבי על חשיבתו של פרעה שהרצון לעבוד את ה' נובע מבטלנות ונוגד את קללת האדם הראשון. * ביאור דברי הרמב"ן על סוד הקורבנות

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע ומועדי השנה.

שיעבוד מצרים התאפשר משום שעם ישראל היה אדיש למצב, במקום להתקומם אל מול העוול העם נהג בסובלנות והסכים עם מצבו. שבט לוי היחיד שלא נשאר אדיש למצב ומשום כך לא השתעבד. אדישות נובעת מחוסר תקוה לשינוי, על האדם להאמין בשינוי. גם כאשר השינוי לא יבוא בדור שלו אלא בדורות שלאחריו, חובתו של האדם להישאר ערני ודרוך מתוקף היותו חוליה אחת בשרשרת הדורות. אדם שער לסביבתו ולסובבים אותו צריך לשאוף לדבוק במדת "הנושא בעול עם חברו". משה רבינו נבחר להיות מנהיגם של ישראל משום שהרגיש אחריות גדולה על עם ישראל והיה שותף מלא לצערם ולמצוקתם ואף סיכן עצמו כדי להילחם בעוול ולהקל על אחיו בנשיאת עול השעבוד. נשיאה בעול עם החבר אינה רק בצד הפיזי אלא אף בצד הרוחני. אמון של העם במנהיגם ואמון של המנהיג בעמו נותנים כוח הדדי לעלות ולהתעלות לא רק ברובד הפרטי אלא אף ברובד הכללי.

מה עדיף - להיות זריז במצווה או להדר במצווה? משה רבינו מעדיף את ההידור וכך אכן נפסק להלכה. לעומת זאת, כשזה קשור בגאולת ישראל, הקב"ה מלמד את משה שצריך לעבוד בזריזות.

המניע ליציאת מצרים אינו לאומי או מוסרי, אלא דתי. מטרת יציאת מצרים היא ליצור עם של עובדי ה', עם שעושה את רצון ה' באמונה ובזריזות. לכן, משה שהוא עבד ה' הגדול יוציא את ישראל, הוא יביא אותם להיות עבדי ה'.

פתיחות מוגזמת היא סכנה גדולה אך גם בסגירות יתר יש סכנות רבות. אז מה עדיף? ככל שנדע יותר מה המקום שלנו ונהיה בטוחים בו ככה נוכל להיות משוחררים ובטוחים יותר מול החברה מה אנו נמצאים.

שיעור קצר של הרב משה כ"ץ בנושא כשרות בפרשת השבוע.

אנחה של יהודי פועלת ומגיעה עד כיסא הכבוד.

* תאור שיעבודם של ישראל צריך להקרא כשלבים בתהליך ארוך; מאז ועד היום - האנטישימיות מחלחלת בשלבים. * משה רבנו נולד במשפחה מיוחדת, וכבר מילדותו הוא יונק אווירת אווירת אמונה בגאולתם של ישראל. * תכונותיו המופלאות של משה - כפי מה שמתגלות בקורותיו המתוארים בפרשתנו.

הדמיון בין יציאת מצרים לתקומת מדינת ישראל.

חברים יקרים! למדנו היום שלאדם יש רצונות ותאוות, שכדי להשיגם הוא עלול להתדרדר לשחיתות נוראית. לא רק תאוות ורצונות שלילים אין להשיג במעשי שחיתות, אלא אפילו כשאנו באים להשיג מטרות נעלות יש לנהוג במשנה זהירות ולהיזהר לא לרמוס אף אחד בדרך. פעמים שעדיף לאבד את המטרה ובלבד שלא נרמוס ונשחית אף אחד.