פרשת שמות - להיות בתקווה תמיד!

שיעבוד מצרים התאפשר משום שעם ישראל היה אדיש למצב, במקום להתקומם אל מול העוול העם נהג בסובלנות והסכים עם מצבו. שבט לוי היחיד שלא נשאר אדיש למצב ומשום כך לא השתעבד. אדישות נובעת מחוסר תקוה לשינוי, על האדם להאמין בשינוי. גם כאשר השינוי לא יבוא בדור שלו אלא בדורות שלאחריו, חובתו של האדם להישאר ערני ודרוך מתוקף היותו חוליה אחת בשרשרת הדורות. אדם שער לסביבתו ולסובבים אותו צריך לשאוף לדבוק במדת "הנושא בעול עם חברו". משה רבינו נבחר להיות מנהיגם של ישראל משום שהרגיש אחריות גדולה על עם ישראל והיה שותף מלא לצערם ולמצוקתם ואף סיכן עצמו כדי להילחם בעוול ולהקל על אחיו בנשיאת עול השעבוד. נשיאה בעול עם החבר אינה רק בצד הפיזי אלא אף בצד הרוחני. אמון של העם במנהיגם ואמון של המנהיג בעמו נותנים כוח הדדי לעלות ולהתעלות לא רק ברובד הפרטי אלא אף ברובד הכללי.