מבית המדרש

סדרת שיעוריו של הרב אליעזר קשתיאל על פרשות השבוע. הועבר בישיבת אלון מורה בשנת תשפ"ד.

פרשת חקת היא פרשת המעבר מהמדבר לארץ ישראל. הדור שנכנס לארץ הוא דור עם רוח גבוהה. מדור תלותי צמח דור שלמד לקחת אחריות. אדם תלותי הוא אדם שנמצא בעמדה נפשית של מאשים ומתוך כך הוא אינו מסוגל להתמודד עם אתגרי הדרך, לעומתו, אדם שלוקח אחריות, עמדתו הנפשית היא עמדה של תיקון והתקדמות, הוא אינו עסוק בלהאשים אלא מתמודד וצומח מאתגרי הדרך. ככל שנשכיל להתנתק ממצבי תלות ולקחת אחריות נראה איך אתגרי החיים לא רק שאינם "בעיות" אלא בהם נעוץ הפתרון והנוסחה להמשך ההתקדמות והצמיחה שלנו. שבת שלום!

דבר תורה קצר לחיילים על פרשת השבוע ומועדי השנה.

השיעור מוקדש לע"נ ארבעת הנרצחים בפיגוע הנורא בצומת עלי, ה' ייקום דמם במהרה, ולרפואת הפצועים. הרבה פעמים הקב"ה עושה איתנו ניסים שאנו בכלל לא יודעים עליהם, ורק אח"כ אנחנו רואים שקרה לנו נס וניצלנו. בפרשתנו אנחנו רואים את זה בניסי נחל ארנון שהקב"ה מחץ את האמוריים ורק אח"כ עמ"י ראו את דמם, בכיבוש סיחון את עמון ומואב כדי שאנו נוכל לכבשם, כי לפני זה היה אסור לנו לעשות זאת, וגם בפרשה הבאה כל סיפור בלק ובלעם קורה מאחורי הקלעים ללא ידיעת עם ישראל. איך פרשת פרה אדומה, מצווה שאיננה מובנת לנו, והסיפור של דמה בן נתינה מראים את מעלתן של ישראל?

* דרך הטהרה המיוחדת ע"י אפר הפרה במיוחד. * מדוע דין פרה אדומה נמצא בפרשתנו ולא בספר ויקרא (חידוש מיוחד של הרב צבי). * הצדדים לקולא ולחומרא בדין טומאת מת. * הדינים המיוחדים של אפר פרה אדומה, לא רק בצד החיצוני-גופני, אלא גם בצד הפנימי-רוחני-נשמתי. * טעמה של מצוות אפר פרה אדומה ניתנה רק למשה רבינו. * הדמיון בין השעיר ביום הכיפורים לאפר פרה אדומה. * הטהרה ע"י אפר הפרה זה העברת רוח הטומאה מאז חטא אדם הראשון ועד זמן מתן מצוות פרה אדומה.

הראייה היא חוש מרומם. דרך הראייה אנו מפנימים מסרים אלוקיים והולכים ומתעלים. חוסר ראייה משאיר דברים בערפל וחוסר ההבנה הולך וגדל. כשם שהראייה מביאה להפנמת דברים חיוביים היא גם מביאה להפנמת דברים שליליים. על האדם לדעת ש"היזק ראייה שמיה היזק" ואם וכאשר הוא יראה דברים לא טובים, ההתמקדות בהם תביא לו נזקים נפשיים ורוחניים. על האדם לא להסתנוור מ"החיות" המדומה של העולם הזה ומחובתנו לדאוג ש"החיות" מעולם הקודש לא תשאר ברובד הפנימי אלא תוקרן היטב כלפי חוץ.

מהו יסוד האמונה שעלינו ללמוד מחטאו של משה? מהי האמונה ומדוע זוהי תכונת א"י? כיצד נתחבר לא"י? וכיצד נוכל להיות כלי להופעת אור ה'? שיעור על קדושת הגוף המופיעה דווקא בארץ האמונה.

המדרגה הבסיסית בקיום המצוות היא להיות בבחינת עבד. משמעות הדבר שאנו מקיימים את המצוות לא משום שהם מועילות ולא משום שאנו מחפשים להתעלות אלא משום שהקב"ה ציווה. הביטוי הגדול לאהבה הוא בכך שאנו עושים גם כשאנו לא מבינים. אין בעיה לנסות ולהבין את טעמי המצוות כל זמן שאין אנו מתנים את קיום המצוות בהבנת הטעמים. עלינו לדעת שכל זה מצדנו, אך מצד הבורא אנו תמיד אהובים ורצויים. אבינו שבשמים הוא אב רחום וחנון, אפילו מעשים שכלל לא התכוונו בהם לטובה, אם דרכם התגלגלה טובה, גם עליהם נקבל שכר. כמובן שאסור שידיעה זו תביא אותנו לרפיון בעבודת ה'. כל מטרת ידיעה זו, היא להציל מייאוש ולדעת שגם אם עד היום התנהלנו לא כשורה תמיד אפשר לחזור בתשובה ותשובתנו תתקבל ברצון.

יש את הנהגת הקב"ה לדור המדבר, שהיא הנהגה שמקבילה ליחס לילד קטן, לעומת הנהגה של א"י שהיא צריכה להיות כיחס לילד גדול. פרשת חוקת ממוקמת בשנה הארבעים, והיא מקבילה לגיל ההתבגרות, במדבר הקב"ה דאג לכל צרכינו ועם פטירת מרים, אהרן ומשה- נלקחים הבאר, ענני הכבוד והמן, ואנו צריכים אט אט לגלות את הכוחות הללו בתוכנו. א"י גם היא מגיבה להתקרבותנו אליה.

הפרשה פותחת במצוות פרה אדומה, ונחלקו המפרשים מדוע הובאה דוקא כאן. פרה אדומה מלמדת אותנו לקבל את מצוות ה' מתוך ביטול ופשטות, ובזכות כך נגיע להשגות גבוהות מאת ה'. בהמשך הפרשה מופיע חטאו של משה, וביררו הפרשנים במה בדיוק חטא, ומה המסר שאנו יכולים ללמוד מכך.

שיעוריו של הרב דוד דודקביץ'- רב הישוב יצהר וראש ישיבת רועה ישראל, בפרשת השבוע בחסידות.

דור המדבר הוא דור שצריך לדאוג לו לכל- למים, לאוכל וכו', הוא מורכב מאנשים שרגילים להיות עבדים, מלומדים בניסים ותלויים מאוד במנהיג שלהם. ילד שכל הזמן נצמד להוריו או לרבו לא יכול לגדול ולהתבגר. לפני הכניסה לארץ ישראל עמ"י חייב לעבור תהליך התבגרות ולכן הדור מתחלף, גדולי האומה נפטרים וההנהגה מתחדשת. כחלק מהתהליך, המתבגר לפעמים עושה קצת צרות ובלאגן, אבל זה מבורך כי זה חלק הכרחי בהתבגרות.

כשנפטרה מרים הלכה גם הבאר מים. המים הם הכוח המתווך בבריאה וגם הכוח המניע של האדם. בעבודת ה' על האדם לעבוד את הבורא לא רק מתוך הכרח אלא מתוך חוויה אמתית שהציוויים והרעיונות הרוחניים יהיו שייכים אליו.

יש זמנים בחיי האומה, גם כאשר היא בארצה, בה מתחייבים שינויים, לא בדרך של עליה מתונה, אלא בזינוק, עם שינוי דרסטי...

"ריבונו של עולם, כיצד אתה יכול לומר לי זאת, ולגזור עלי את הנורא מכל?"- אך משה לא מגיב כך, בכלל...

מה התיקון והתקיד של אפר פרה אדומה? ומה הקשר בין האופטימיות דווקא לכהנים?