פרשת חוקת - משמר יוצא ומשמר נכנס

"ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה" (זכריה ג',ז'). מכאן לימדונו חכמים שהאדם נקרא "מהלך" לעומת המלאכים הנקראים "עומדים". להיות "מהלך" משמעותו, לעבור שינויים ותמורות. יש שינויים הבאים במתינות, כמו עליה בכבש, במסלול של מדרון עולה. כך המעבר מחיי הילדות אל הנערות, ואל הבחרות וכד'.
יש שינויים הבאים בעליית מדרגה, כדוגמת מעבר מרווקות לחיי נישואין. מעבר של אומה, מעבדות לחירות, ומחירות לכניסה לארץ, אינו יכול להתבצע במהלך מתון. המעבר הינו חריף וחד, ולשם כך יש לעלות למדרגה אחרת, תוך כדי טיפוס, המביא לשינויים כבירים במבנה האומה. כך ביציאת מצרים, אשר מכת בכורות נתנה את האות לשינוי. חמישים יום אח"כ שוב זינוק מדרגה במעמד הר סיני. את הכניסה לארץ, ניתן היה לעשות במהלך של עליה מתונה, "אחד עשר יום מחורב, דרך הר שעיר, עד קדש ברנע". אבל מהלך ההתנהלות של האומה, מעשה המרגלים, גרם, שהכניסה נדחתה וגם התכנית האלוקית קיבלה תפנית.

שלושה ממנהיגי האומה ומורי דרכה, ביציאת מצרים ובדרך המדבר, נאספים אל עמם, או מתבשרים שעליהם להאסף. מרים עם הבאר אשר ליוותה את ישראל בכל המהלך במדבר, מסתלקת. אהרון הכהן, מסתלק. ואף משה מתבשר שהוא לא יכניס את העם לארץ.

במהלך מתון, עלייה בכבש, אין חובה ליצור חייץ בין ההנהגה הקודמת לבין הבאה אחריה. אפשר להמשיך, לקיים חפיפה מסודרת, ולמסור בהדרגה את השרביט לצעירים. לא כך במהלך של עלייה במדרגות: כאן צריך סכין חדה החותכת את דרך ההנהגה הקודמת, ובבת אחת מעלה הנהגה חדשה.
אמת, כבר מנבואת אלדד ומידד (סוף פרשת בהעלותך) אשר התנבאו שמשה מת, ויהושע מכניס את ישראל לארץ, כבר מאז נפתחת האופציה לשינוי הדרסטי. אך רק כשחולפים ארבעים שנה, והאופציה מתממשת, נחתמת נבואה זו והופכת למציאות.

יש זמנים בחיי האומה, גם כאשר היא בארצה, בה מתחייבים שינויים, לא בדרך של עליה מתונה, אלא בזינוק, עם שינוי דרסטי. נראה שבימים אלה הננו זקוקים לאותה "סכינא חריפא" אשר באחת תביא לשינוי כביר בהנהגת עם ישראל בארצו.