מבית המדרש

מגילת איכה היא מאוד מסודרת, פרקים א' ,ב', ד' מסודרים לפי סדר האלף בית, ומדברים על החוסר לעומת עת המקדש, פרק ג' מדבר על ירמיה שמתריס כלפי שמיא על צערו הפרטי ופרק ה' מדבר על השקט לאחר החורבן.

מגילת איכה היא אחת מהספרים הכי מסודרים בתנ"ך, ד' פרקים ראשונים כתובים בסדר הא'-ב', ואילו פרק ה', שיש בו 22 פסוקים, כמספר האותיות, דווקא הוא לא מסודר לפי הא'-ב', מדוע?

לעמ"י יש כל מיני תכונות גנטיות שמוטבעות בו מאז ומעולם, אז איך יכול להיות שהוא מתנהג בדיוק הפוך מהם? איך יכול להיות שדבר כ"כ יסודי השתבש?

פרק ג' הוא בלשון יחיד, והוא מדבר על הקשיים שעוברים על עובד ה' הפרטי. אדם מנסה להיות עובד ה' אבל יש לו המון קשיים בדרך והוא לא מצליח להתקדם. למה?

מאז שנחרב בית המקדש - התורה נפלה פלאים. היופי שלה נעלם מאיתנו. אנחנו לא יודעים לדרוש גזירה שווה, היקש, ריבוי ומיעוט. עולמות שלמים של התורה נעלמו מאיתנו. אנחנו נשארים בהרבה ספקות וזה יוצר נזק. זה פוגע בחוסן ובעוצמה של התורה, ומתוך כך נפגעת התורה שמנהלת את הממלכה, סנהדרין, מלכות ונבואה. קרן ישראל, העוצמה והחוזק של העם, נפגעה קשות.

במגילת איכה מתוארים חטאי עמ"י שגרמו לחורבן ובעקבותיהם עמ"י יצא לגלות ארוכה. חטאים אלו לצערנו עדיין נגועים בנו וצריך ללמוד את הפרקים לשים לב היכן אנו דורשים תיקון. בפרק א' מתאר ירמיה את היחס של עמ"י עם אומות העולם, במקום המצב המתוקן שכל הגויים רוצים ומגיעים את ישראל לשמוע את האמת של דבר ה', עמ"י נמצא כעת בשפל לא רק שאינו אומר את האמת אלא מפחד ואומר את מה שיהיה נעים ומתאים אצל הגויים. לעמ"י קיימת בעיה של חוסר ביטחון עצמי שמנסה להתיפייף מול האומות, והדבר גורם רק שהם יותר יזלזלו וישפילו את עמ"י.

לכאורה מגילת איכה מקוננת על העבר ועל דברים רעים שקרו לעמ"י לאורך הגלות והדורות, ובכלל לא רלוונטית אלינו ולדור שלנו. האם אפשר לקרוא את המגילה ולבכות על הצרות של דורנו? האם אפשר לראות איך הפסוקים פונים אלינו ולא רק מדברים על העבר הרחוק? בשיעור הרב מראה איך מגילת איכה רלוונטית מאוד גם לימינו, ועובר פרק פרק ומסביר על איזו צרה או בעיה שיש בדור שלנו הוא מדבר.