פרשת חוקת - אין יאוש

"...ויקחו אליך פרה אדומה..."
בפרשתנו אנחנו נפגשים בטומאת מת וטהרת הפרה האדומה, וכלשון המדרש "תבוא האם ותקנח צואת בנה".
בחטא האדם הראשון נגזרה מיתה על האדם וכשעמדו ישראל בהר סיני פסקה זוהמתם והתבטל עונש המיתה, אך כשחטאו בעגל חזרה זוהמתם ושוב יש בהם מוות. פרה אדומה היא הטהרה מהמוות, התיקון לתוצאה של חטא העגל, וזהו תבוא האם (פרה אדומה המטהרת), ותקנח צואת בנה (הטומאה שנגרמה מחטא העגל).
האדמור מראדזין מבאר שכל טומאה מבטאת תכונה או מידה רעה שמרחיקות מהבורא, טומאת מת היא קליפת הייאוש, המפגש עם המוות יוצר דיכאון אובדן וייאוש. לכוהנים אסור להיטמא למתים, הכוהנים הם גרעין האופטימיות בעמ"י וגם מי שנטמא בא אל הכוהנים שיטהרו אותו, הכוהנים תמיד חיים ושמחים. התיקון לטומאת מת הוא אפר פרה אדומה, אפר הוא דבר שרוף שכבר אין מה לעשות איתו, והנה הוא יכול לטהר. האפר מלמד אותנו שאין ייאוש ואין אובדן ואפילו לאפר יש תיקון ותפקיד. והנה זה פלא, שלגרעין האופטימיות של הכוהנים גם לו בעצמו יש גרעין- הכה"ג. לכה"ג אסור להיטמא אפילו לקרובי משפחתו והוא חייב להישאר תמיד בחדווה ובשמחה. מה קורה כשהכה"ג, סמל החיים והתקווה, מת ל"ע?! גם אז בתוך השבר הגדול של אובדן המכפר והמטהר הגדול, המשכין שלום בין ישראל לאביהם שבשמיים, ובין איש לרעהו- כדרך אהרון הכהן, גם אז אין ייאוש ואין אבוד!! הרוצחים בשוגג שגדעו חיים לנצח, ונגזר עליהם להתנתק ממשפחתם וממולדתם אל עיר מקלט משתחררים וחוזרים לחיים במות הכהן הגדול. גם המוות הנורא של גדול הלוחמים במוות ובייאוש, מציל אנשים שפלים מייאוש ועצב ומחזיר אותם לחיים. אין אבוד!! ואולי זה הטעם של איסור כתובת קעקע, התורה לא רוצה שאדם יעשה דברים בלתי הפיכים, שאין להם תקנה וא"א להיפטר מהם.
תמיד צריך לשמור על אופטימיות ותקווה! שנזכה!