פרשת חוקת - מנהיגות ואמונה

ציפיות הם חלק מובנה בנפש האדם. פועל מצפה ממעסיקו למילה טובה על עבודתו. תלמיד אשר שקד על לימודו, מצפה לציון טוב ממורהו. מה נאמר על מי שהקדיש את כל חייו למטרה מסוימת, והנה הוא רואה אותה מתגשמת לנגד עיניו. ודאי שהוא מצפה להיות יושב על במת הכבוד בטקס סיום הפרויקט.
משה רבינו, מאז לידתו, עת נמשה מן המים ע"י בת פרעה, נתון כל כולו למען בני ישראל ואח"כ למען "עם ישראל". "ויצא אל אחיו וירא בסבלותם". "ויך את המצרי". הבריחה למדין, המאבק נגד פרעה על השחרור, וכו' וכו'. "והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך" (במדבר כ, ט"ז).
עברו להם 40 שנות הנדודים במדבר, "פרויקט עם ישראל בארצו" הולך וקורם עור וגידים. והנה, אלה אשר נולדו ע"מ להכנס לארץ ישראל, מגיעים "כל העדה מדבר צין" (שם כ,א) עדה שלימה, שכבר מתו מתי מדבר (רש"י) אף הם מאמצים לעצמם את שיטת התלונות: למה העליתנו ממצרים, למה הבאתם אותנו למות במדבר.
זו אכזבה ראשונה של משה רבינו כמנהיג.
אך לא די בכך. תוצאת תלונות בני ישראל כנגד משה מביאה אותו לעשיית מעשה, ויצאו מים רבים. ובעקבות זה, הגזירה הנוראית: לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ!
120 שנה מוקדשים למען מטרה עליונה. והנה המטרה בהישג יד, אך גזירת הקב"ה אל משה: לא תהיה שותף בהתגשמות החלום!
ומכאן ללימוד הגדול של מנהיגות בשיעור קומה אחר.

ביטול כל הציפיות האישיות, לאחר שנים רבות של אמונה יוקדת, לשמוע הגדרה של "יען לא האמנתם בי". כאילו מתבקשת צעקה נוראית: ריבונו של עולם, כיצד אתה יכול לומר לי זאת, ולגזור עלי את הנורא מכל?
אך אצל משה רבינו, צדיק באמונתו, גם כאשר דבר ה' אומר, לא האמנתם. והוא ממשיך, ושולח מלאכים לאדום ולעוג מלך האמורי, ואף נלחם ומנצח. הכל מתוך מגמה להמשיך בדרך.

שנים רבות יחלפו, עד שיעמוד מנהיג נוסף לישראל: ר' עקיבא.
הקשר בין משה רבינו לר' עקיבא מסתכם במאמר משה בפי חכמים: יש לך אדם כזה (ר' עקיבא) ואתה נותן תורה על ידי?! (מנחות כט,ב).
הכח של ר' עקיבא לומר: כל ימי הייתי מצטער על מקרא זה, למסור נפשי על עם ישראל, ודאי נשאב מדמותו של משה רבינו שהיתה הולכת לפניו.
זו היא מנהיגות אמיתית, מנהיגות מתוך אמונה מוחלטת!