פרשת ויחי - המסר שבברכת אפרים ומנשה

ברכות יעקב לבניו ולבני יוסף אינן ברכות של איחולים ותקווה אלא זיהוי הכוחות וניתובם למקומות הנכונים. לא ראיית העתיד היא הגורמת לברכה אלא העתיד הוא סימן לכוחות הנפש הטמונים באדם בהווה. יעקב מניח את יד ימינו על ראש מנשה לא משום שממנו יצא אפרים, אלא משום שהוא גדל ליד יעקב ולומד תורה. תכונת הלמדנות והדבקות בתורה היא זו שהביאה את אפרים ללדת צאצאים גדולים ממנשה ומשום כך יעקב מעדיף אותו על פני מנשה. ברכת יעקב, מעבר לזיהוי הכוחות החיוביים , גם באה להוציא כוחות שהאדם חמס ממקום אחר על ידי חקיינות. כוחות אלו אינו טבעיות לאדם ואינן שייכות לו לכן ברכה גדולה תהיה לו אם כוחות אלו יצאו ממנו. תנאי נוסף להוצאת הכוחות אל הפועל במילואן הוא ההתמודדות עם הקושי . ככל שהקושי גדול כך ההתמודדות גדולה ומי שלא יוותר לעצמו יגלה שבתוכו טמונים כוחות שהוא כלל לא היה מודע אליהם. הקב"ה מונע מיעקב לגלות את הקץ כדי לאפשר לכוחות פנימיים לפרוץ החוצה ולהביא את עם ישראל למדרגה גבוהה יותר.