פרשת ויקהל פקודי - לנצל את הכאן ועכשיו

חובתנו לחיות את ההווה. המשמעות של לחיות את ההווה היא לבדוק היכן אנו נמצאים, לשמוח במקום בו אנו נמצאים ומתוך כך לקדם דברים. הפזילה לעתיד, אם היא נובעת מבריחה מההווה, הרי היא מזיקה מאד. אין בעתיד הזה שום דבר מלבד דברים דמיוניים ולא נכונים. אך אם ההסתכלות על העתיד באה כדי לשפר את העשייה בהווה - זו הסתכלות חיובית ונכונה. בלי הצבת מטרות רחוקות לא נגיע לכלום. בקלות נוכל לבחון האם ההסתכלות על העתיד אצלנו חיובית או שלילית: כאשר הצבת המטרות לעתיד משפיעה על ההווה בעשייה חיובית, אנחנו בדרך הנכונה. אבל אם הצבת המטרות גורמת לנו לתסכול, לעצלות ולחוסר עשייה - עלינו לדעת שאנחנו בורחים מההווה, ומה שקורה הוא שהווה - אין, עתיד - לא יהיה, וכל מה שנשאר זה עבר מתסכל. אסור לנו לעמוד במקום. כשם שבכסף לצערנו רובנו שואפים ליותר כך גם ברוח עלינו לשאוף ליותר. חוסר שאיפה לעוד נובע מריחוק. אם אנו רוצים להיות עובדי ה' אמתיים אנו צריכים כל הזמן לחשוב לאן אפשר להתקדם, איפה אפשר להוסיף טוב. אין מציאות של "לעמוד במקום" מי שלא מתקדם קדימה - הולך אחורה.