הפסק טהרה

למענה הלכתי לשאלות בטהרת המשפחה: 052-3003227

טהרת האשה מצריכה ספירת שבעה נקיים, כדלעיל בשיעורי המבוא "השתלשלות הלכות נידות וזבות". כדי להתחיל את שבעת הנקיים, צריכה האשה המוחזקת כ"רואה דם" לבדוק שפסקה מלראות ולהחזיק עצמה כנקיה, בחזקת "שאינה רואה דם". הבדיקה שפסקה מלראות נעשית על ידי בדיקת הפסק הטהרה ובלעדיה אי אפשר להתחיל את ספירת שבעת הנקיים. בדיקה זו אינה חלק משבעת הנקיים ורק מיום המחרת מתחילה ספירת שבעת הנקיים[1].

הכנה לקראת הפסק הטהרה

ההכנה לקראת בדיקת הפסק הטהרה כוללת רחיצה של כל הגוף[2] וניקויו מכתמים ומשאריות הדימום באותו מקום. אם לא יכולה לרחוץ את כל גופה, תרחץ לפחות את אותו המקום, ולפחות תקנחו היטב[3]. אם בדקה עצמה בלא רחיצה ועד הבדיקה נמצא נקי, עולה ההפסק[4].
את הרחיצה כדאי לבצע זמן מה לפני הבדיקה, מאחר והרחיצה מייבשת את המקום ובדיקה שתעשה מיד אחר כך עלולה לגרום לפצע באותו המקום. אפשר להקדים את הרחיצה זמן רב קודם הבדיקה, ובלבד שתהיה הרחיצה אחרי שפסקה מלראות.

הפסק הטהרה

בדיקת הפסק הטהרה כוללת שתי בדיקות:

• בדיקת הפסק טהרה
• הנחת מוך דחוק

א. בדיקת הפסק הטהרה

בדיקת הפסק הטהרה היא הבדיקה המשמעותית ביותר, מאחר והיא המוציאה את האשה מחזקת "רואה דם".
בדיקה זו נקראת: "בדיקת חורים וסדקים" והיא נעשית על ידי הכנסת עד הבדיקה לאותו מקום ובדיקתו, האם יש עליו מראה דמי.
את עד הבדיקה צריכה האשה להכניס לעומק אותו המקום עד המקום שאליו מגיע הבעל בשעת התשמיש, ולסובב אצבעה כדי שתהיה זו "בדיקת חורים וסדקים"[5]. קינוח חיצוני אינו יכול להחשב כבדיקת הפסק, אך כשהאשה מתקשה להכניס את עד הבדיקה לעומק (למשל: כלה בתולה או אשה לאחר לידה עם תפרים באותו המקום) תבדוק עד היכן שידה מגעת[6].

זמן הבדיקה

לכתחילה, זמן בדיקת הפסק הטהרה צריך להיות "סמוך לבין השמשות"[7], דהיינו החל מ- ½ השעה שלפני השקיעה[8] ועד לזמן השקיעה. בדיקה שנעשתה לאחר השקיעה נחשבת כשייכת ליום הבא, ויש  להמתין יום נוסף כדי למנות שבעה נקיים שלמים.
אם יודעת שיקשה עליה לבדוק סמוך לבין השמשות, תקדים ותבדוק לאחר פלג המנחה[9] (כשעה ורבע זמנית לפני השקיעה). אם גם זאת לא תוכל, תקדים ותבדוק לאחר זמן מנחה קטנה[10] (כשעתיים וחצי זמניות לפני השקיעה). אם גם זאת לא תוכל, תבדוק לאחר זמן מנחה גדולה.
בדיעבד, אפילו אם בדקה בבוקר - די בכך להחשיבו כהפסק, אלא אם זהו היום הראשון שבו רואה ונפתח מקורה, כפי שיבואר להלן.
למעשה, רצוי לבדוק את בדיקת הפסק הטהרה כבר משעת פלג המנחה ולא להמתין עד סמוך לשקיעה ממש, כדי שבשעת הצורך, כאשר הבדיקה אינה נקיה, תוכל האשה להמתין מעט ולחזור ולבדוק פעם נוספת לפני השקיעה.
אפשר לחזור ולבדוק כמה וכמה פעמים, עד שתצא בדיקה נקיה ממראה דמי והיא תשמש כבדיקת הפסק טהרה, אך יש לזכור שבדיקות רצופות וסמוכות זו לזו עלולות ליצור יובש באותו מקום ולגרום לדימום מפצע. בשל כך, כדאי להמתין לפחות חצי שעה בין בדיקה לבדיקה (וכן בין הרחיצה לבדיקה).

ב. מוך דחוק

בדיקת המוך הדחוק באה כהשלמה לבדיקת הפסק הטהרה, כדי לוודא שאינה רואה לאחר בדיקת הפסק הטהרה והיא מתחילה את היום הראשון מימי שבעת הנקיים בטהרה[11].
הנחת המוך היא המלצה שראוי ורצוי להקפיד עליה עד כמה שאפשר[12], ואולם אם עשתה בדיקה להפסק ולא שמה מוך דחוק, עלה לה ההפסק[13].
המוך צריך להיות מונח בעומק אותו המקום. יש להכניס ולדחוק לעומק את עד הבדיקה, אך אין צורך לדחוס פנימה בד גדול יותר או למלא את המקום בעד הבדיקה ("מוך דחוק" כמשמעו: דחוק לעומק ולא דחוס)[14].

זמן הבדיקה

המוך צריך להיות מונח כל זמן "בין השמשות", מלפני השקיעה ועד לאחר צאת הכוכבים, משך זמן של כ-18 דקות. למעשה, כדאי להניח את המוך כמה דקות לפני השקיעה ועד לאחר צאת הכוכבים, ולהשתדל שלא להשאירו בפנים למעלה מ-25 דקות, על מנת למנוע יובש במקום ופציעתו. בשל אותה הסיבה, רצוי למעט בהליכה ובתנועה בזמן שהמוך מונח באותו המקום.

הפסק טהרה בזמנים ובמצבים מיוחדים

• הפסק טהרה ביום שהתחילה לראות
  דין מיוחד יש במקרה שהאשה רוצה להפסיק בטהרה באותו היום שבו התחילה לראות[15], מאחר ו"מעיינה פתוח" באותו היום וקיים חשש גדול יותר שמא תראה לאחר בדיקת הפסק הטהרה.לדעת השולחן ערוך[16], חייבת להניח מוך דחוק. אם עשתה רק בדיקת הפסק, לא עלה לה הפסק הטהרה.לדעת הרמ"א74, אם עשתה בדיקת חורים וסדקים "סמוך לבין השמשות", דהיינו מזמן מנחה קטנה ואילך[17], גם בלי מוך דחוק עולה לה ההפסק. אם בדקה לפני זמן מנחה קטנה, לא עלה לה הפסק הטהרה.
• הפסק טהרה בערב שבת
  לכתחילה, אשה הבודקת את בדיקת הפסק הטהרה בערב שבת, ראוי שתעשה הפסק לפני שהיא מקבלת שבת, כלומר לפני הדלקת נרות, כדי שההפסק ייעשה ביום שישי. לעיל התבאר שיכולה לעשות הפסק כבר מפלג המנחה ואילך. לאחר בדיקת ההפסק תדליק נרות.
  בדיעבד, יש אומרים שאם קיבלה שבת בהדלקת נרות, באמירת "בואי כלה" או בתפילת ערבית, ואחר כך עשתה הפסק, לא עלה לה ההפסק[18]. אולם, הלכה נפסקה כדעת המקלים, שגם אם קיבלה שבת ואחר כך עשתה הפסק לפני שקיעה, עלה לה ההפסק[19].
  מוך דחוק תניח סמוך לשקיעה, עד אחר צאת הכוכבים[20].
• הפסק טהרה בשבת וביו"ט
  רחיצה: לפני בדיקת ההפסק, צריכה האשה לנקות עצמה. לכתחילה, נהגו שתרחץ כל גופה. אולם, בשבת וביו"ט אסור לרחוץ את כל הגוף במים חמים, גם אם הוחמו מערב שבת או חג[21]. לכן, תרחץ רק את חלק גופה התחתון במים חמים שהוחמו מערב שבת. אם המים החמים מגיעים מדוד שמש, יכולה לרחוץ גם אברים נוספים.
  לצורך הרחיצה יש להשתמש בסבון נוזלי ולהיזהר מסחיטת שיער.
  הבדיקות: גם בשבת וביו"ט מותר לאשה לבדוק בעזרת עדי בדיקה כרגיל[22].
• הפסק טהרה בעת איסור רחיצה
  ביום הכיפורים, ט' באב ובעת שאשה נמצאת בשבעת ימי אבל, אסורה רחיצה של תענוג.
  גם בימים אלו מותרת אשה לעשות הפסק טהרה, אך תקפיד לרחוץ רק את המקום עצמו ומה שמלוכלך סביבו, ואחר כך תעשה הפסק טהרה[23].

[1] לאחר שפסקה בטהרה, מוחזקת האשה שאינה רואה דם עד שתחזור ותראה דם בפעם הבאה. גם אם לא התחילה לספור את שבעת הנקיים ממחרת יום בדיקת ההפסק - אינה צריכה לחזור ולפסוק בטהרה, מאחר ובדיקת ההפסק ("יום האפס") נחשבת כשלב עצמאי שאינו תלוי בשבעת הנקיים.

[2] שולחן ערוך, סימן קצו, סעיף ג; תורת השלמים, שם, ס"ק ו.

[3] רמ"א, סימן קצו, סעיף ג. סיבה הרחצה היא, מחד, על מנת לנקות שאריות דם כדי שלא תאסר מהם; מאידך, כדי שאם תבדוק ותמצא דם, לא תתלה אותו בדם ישן (חכמת אדם, כלל קיז, סעיף ח).

[4] תורת השלמים, סימן קצו, ס"ק ו.

[5] משמעות לשון הפוסקים המובאים בבית יוסף (סימן קצו, סעיף ו), ובעיקר בלשון ההגהות מיימוניות המובא שם: "להכניסו בעומק, דהיינו מקום דישת השמש, ומקנחת עצמה יפה בחורין ובסדקין"; משמע: הכנסה לעומק ועוד פעולה. וכך בשבט הלוי, סימן קצו, סעיף ו, אות ו, ד"ה אופן.
גם מי שהכניסה את אצבעהּ לעומק ולא סובבה אותה, עלתה לה הבדיקה, שגם זו בדיקת חורים וסדקים (על פי רבינו ירוחם, המובא בבית יוסף שם).

[6] כדי להקל על הבדיקה - רצוי להגביה את אחת הרגליים על כסא על מנת שתוכל לבדוק עמוק ככל האפשר.
המשתמשת (על פי היתר הלכתי ממורה הוראה) בטבעת "נובארינג" (NUVARING), רצוי שתסיר את הטבעת לפני הבדיקה. אולם, אם חוששת שההוצאה תבטל את מניעת ההריון, רשאית לבדוק כמו שהיא.

[7] שולחן ערוך, סימן קצו, סעיף א.

[8] על פי הרשב"ם (פסחים, דף צט, עמוד ב), המבאר שזמן "סמוך למנחה" מתחיל חצי שעה קודם לזמן מנחה. וכן הוא בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן רלב, סעיף ב; מגן אברהם, שם, ס"ק ד; באא היטב, שם, ס"ק ב; משנה ברורה, שם, ס"ק ז.

[9] לשון הבית יוסף (סימן קצו, סעיף א, ד"ה ומלשון אדוני אבי ז"ל): "דאף על גב דמן המנחה ולמעלה סגי, מכל מקום לכתחילה רצה [הרא"ש] להורות שתבדוק היותר סמוך ללילה שאפשר כדי לצאת מידי ספק". נראה שכוונתו שתבדוק אחרי פלג המנחה.

[10] דברי רבי יהודה במשנה (נדה, דף סח, עמוד א), ומביאו הבית יוסף (סימן קצו, סעיף א, ד"ה ומלשון אדוני אבי ז"ל).

[11] כנגד החשש שמא תראה אחר הבדיקה, כטענת חכמים - "אימר: עם סילוק ידיה ראתה" (נדה, דף סח, עמוד ב). שבט הלוי, סימן קצו, סעיף א, אות ט.

[12] שולחן ערוך, סימן קצו, סעיף א.

[13] מאחר שהמוך הוא "המלצה" ואינו מעכב, אם אשה סובלת מפצעים ונתינת מוך עלולה לגרום להרחבת הפצע, ניתן להורות לאשה זו לכתחילה שלא תשים מוך דחוק.

[14] דעת החוות דעת (סימן קצא, ס"ק ח) שהמוך צריך למלא את כל הפרוזדור כדי להבטיח שלא תוכל לצאת אף טיפת דם. אולם, הפוסקים חולקים עליו (טהרת הבית, סימן יג, סעיף א, עמוד רסב), ואם הוכנס העד לעומק - די בכך. לדעתם, יש להוסיף, שאם לא עשתה הפסק טהרה אבל הניחה מוך דחוק לפני השקיעה - המוך עולה לה כהפסק טהרה (לדעת החוות דעת, גם אם דחקה מוך לכל חלל הנרתיק - אינו מועיל, וחייבת בדיקת חורים וסדקים לפני המוך).
יש אומרים שהמוך צריך להיות "דחוק", ולא די בעד בדיקה רגיל מפני שצריך שהמוך ימלא את כל חלל הנרתיק (דרכי טהרה, פרק יג, סעיף טו. ראייתו מתשובותיהם של רבי עקיבא איגר (שו"ת, מהדורה קמא, סימן ס) ושל החתם סופר (שו"ת, יורה דעה, סימן קמח), אולם הם עסקו במקרים מיוחדים, ונראה שאין זו ראיה.

[15] מקרה כזה אפשרי כאשר נסתרה ספירתה בגלל דימום באמצע שבעת הנקיים ורוצה לעשות הפסק באותו יום. מקרה אפשרי נוסף לדעת השולחן ערוך, כשלא שימשה עם בעלה ארבעה ימים, וביום הרביעי ראתה דימום קצר - יכולה לעשות הפסק באותו יום (כמבואר לעיל בשיעור "המתנת ארבעה או חמישה ימים").
יש לציין, שלדעת החוות דעת (סימן קצו, ס"ק ב), גם אשה שראתה דם מספר ימים וראתה גם בבוקר היום החמישי - כשרוצה לעשות הפסק חייבת במוך דחוק, מפני שאולי עד כה היה זה דם מותר ורק היום החלה לראות דם אוסר. אם כן, מעיינה פתוח וצריכה מוך. הדרכי טהרה (פרק יג, סעיף יח, אות ב) פוסק כמותו, ורק בדיעבד מתיר בבדקה סמוך לבין השמשות; אך שבט הלוי (סימן קצו, סעיף ב, אות ד) פסק שאינה צריכה מוך מדינא.

[16] שולחן ערוך ורמ"א, סימן קצו, סעיף ב. יש לציין שהרב עובדיה יוסף (טהרת הבית, חלק ג, סימן יג, סעיף ג) פוסק בזה כרמ"א.

[17] פתחי תשובה, סימן קצו, ס"ק ב, בשם הדגול מרבבה.

[18] בן איש חי, שנה שניה, פרשת צו, אות יא. הש"ך (סימן קצו, ס"ק ד) כותב בשם אביו, שאם היא עצמה התפללה ערבית, לא יעלה לה הפסק שתעשה אחר כך.

[19] רמ"א, סימן קצו, סעיף א; ש"ך, שם, ס"ק ד; שבט הלוי, סימן קצו, סעיף א, אות טז; טהרת הבית, סימן יג, סעיף ב, עמ' רעד.

[20] הדרכי טהרה (פרק יג, סעיף כו) כתב שתניח מוך דחוק מיד לאחר הפסק הטהרה. אולם הנחיה זו קשה, שכן אם ישהה המוך בגופה זמן רב, הוא עלול לפצוע אותה, ולכן כתבנו שתניחנו רק לפני השקיעה; והואיל ונפסקה הלכה שגם הפסק אחר קבלת שבת מועיל - ממילא גם מוך יועיל באופן כזה.

[21] שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שכו, סעיף א.

[22] אף על פי שלפעמים הבגד נצבע - אין בכך משום צובע, מפני שנחשב כדרך לכלוך (רמ"א, אורח חיים, סימן שב, סעיף י; משנה ברורה, סימן שכ, סעיף כ, ס"ק נט; סימן שכח, סעיף מח, ס"ק קמו). אשה המכינה וגוזרת עדי בדיקה בעצמה, תקפיד להכינם גזורים מערב שבת. כמו כן, מותר לטלטל את העדים כדי לשאול שאלת חכם, ואין בכך משום טלטול מוקצה אפילו אחר שנפסקה הלכה לגבי העד (ועיין בדרכי טהרה (פרק יג, סעיף לג, ושם, תשובה י).

[23] משנה ברורה, סימן תריג, סעיף יב, ס"ק לא; רמ"א, אורח חיים, סימן תקנד, סעיף טז; רמ"א, יורה דעה, סימן שפא, סעיף ה; ש"ך, שם, ס"ק ג'; ט"ז, שם, ס"ק ב'.