מסולקות דמים

למענה הלכתי לשאלות בטהרת המשפחה: 052-3003227

הזקנה, המעוברת והמניקה נחשבות "מסולקות דמים" שלא אמורות לראות את ראיותיהן הרגילות.

זקנה

• אשה בגיל המעבר העוברת שינויים באורך הוסת, חוששת לעונות הפרישה כפי שחששה תמיד.
  כדאי שתהיה עירנית לשינויים הללו, כדי לקבוע את זמן הפרישה.

• אשה שפסקה מלראות דם למשך 90 יום, נחשבת היא כמסולקת דמים[1]. במצב זה, אינה צריכה לחשוש ולפרוש, אף אם תחזור ותראה פעם או פעמיים, אך אם חזרה וראתה בפעם השלישית, אינה נחשבת עוד כמסולקת דמים וחוזרת ופורשת בהתאם לראיותיה, גם אם לא קבעה וסת[2]. אשה שהיתה בעלת וסת קבוע ולאחר שלא ראתה במשך 90 יום חזרה לראות אפילו פעם אחת בהתאם לקביעות הוסת שלה, חוזרת מיד לקביעותה הרגילה.
• אשה העוברת טיפולים כימותרפיים הגורמים להפסקת המחזור, אם עברו 90 יום ללא מחזור נחשבת כמסולקת דמים, ודינה כדין זקנה דלעיל^[3].
  
  

מעוברת

• רוב הנשים אינן מקבלות כלל מחזור מתחילת ההריון. בחודש הראשון להריון חייבים בני הזוג לפרוש כפי שנהגו קודם, בעלת וסת קבוע כדרכה, ובעלת וסת שאינו קבוע כדרכה.
  לאחר עונת פרישה זו, אין צורך לפרוש, שהרי לא ראתה דימום. רק באשה בעלת וסת קבוע לתאריך בחודש, חייבים בני הזוג לפרוש ביום החודש למשך שלושה חודשים מתחילת ההריון[4].
• אשה שיש לה דימום גם בעת ההריון, במשך שלושת חודשי ההריון הראשונים חוששת כפי שנהגה לפני ההריון. בוסת קבוע חוששת לקביעותה, ובוסת שאינו קבוע חוששת לעונה בינונית, הפלגה ויום החודש.
• כתמים במהלך ההריון אינם חשובים כראיה ואין בני הזוג צריכים לפרוש בגללם. בכל מקרה, מומלץ להיבדק כדי לוודא שאין סכנה רפואית להריון.
• לאחר שהושלמו שלושה חודשים להריון, נחשבת האשה כמסולקת דמים[5]. גם אם רואה דימום, דינה כבעלת וסת שאינו קבוע, וחוששת לעונת החודש, ואף לעונת ההפלגה אם ראתה בחודש הקודם. רוב הפוסקים סוברים שאינה חוששת לעונה בינונית[6].
  
  

מניקה

• לאחר הלידה נחשבת האשה כמסולקת דמים עד 24 חודשים[7].
• אשה שלמרות ההנקה מקבלת "מחזור בהנקה", חייבים בני הזוג לפרוש כבבעלת וסת שאינו קבוע (בעונת הפלגה וביום החודש)[8], גם אם האשה רואה בזמנים קבועים, כמובא לעיל, לענין זקנה ומעוברת[9].
• לאחר 24 חודשים חוזרת האשה למצבה כפי שהיה לפני ההריון[10]:
  אם לפני ההריון היתה בעלת וסת קבוע, חוששת לקביעותה. אם היתה בעלת וסת שאינו קבוע, לאחר שתראה פעם אחת (אחרי 24 חודשים מהלידה) חוששת ליום החודש, לעונה בינונית ולעונת ההפלגה.
  לפי דעת האגרות משה, בימינו, כאשר פסקה מלהניק לפני תום 24 חודש, חוזרת למצבה כפי שהיה לפני ההריון[11].
  
  

גלולות

• אשה הנוטלת גלולות או אמצעי הורמונלי אחר (כדוגמת מדבקות, טבעת "נובארינג" וכדומה) המשפיעים ודוחים את הופעת הוסת, אינה חוששת שמא תראה דם בזמן שמשתמשת בגלולות ואינה צריכה לפרוש ולחשוש לראיות הקודמות[12] (לעיתים, נגרמות הכתמות כתוצאה משינויים הורמונליים מחמת הגלולות, ויש לדון בהן כבכל דיני כתם).
• כשנוטלת את הגלולה האחרונה צריכה לחשוש ולפרוש בהתאם להתוויות הרפואיות ביחס לסוג הגלולות שנטלה (בדרך כלל, הראיה תופיע לאחר כיומיים). אם עבר שבוע ועדיין לא החלה לראות, בני הזוג אינם צריכים עוד לפרוש עד שתאסר האשה.
  לאחר שסיימה לחלוטין להשתמש בגלולות, חוזרת האשה למצבה כפי שהיתה לפני השימוש בהן: בעלת וסת קבוע חוששת כפי קביעותה הישנה, ובעלת וסת שאינו קבוע חוששת לעונה בינונית, ליום החודש ולהפלגה האחרונה שהיתה לה לפני שהחלה להשתמש בגלולות.

[1] שולחן ערוך, סימן קפט, סעיפים כח-כט. בימינו, הכינוי "סבתא" הוא המורה על זקנה.

[2] כדעת הט"ז (סימן קפט, ס"ק מג; פתחי תשובה, סימן קפד ס"ק ט) שגם שראתה ג' פעמים בלי לקבוע וסת, אינה נחשבת עוד כמסולקת דמים וחוששת גם לוסת שאינו קבוע. כך הכריעו שבט הלוי (סימן קפד, סעיף ג, אות ה); דרכי טהרה (פרק ז, סעיף צז); טהרת הבית (סימן ב, סעיף ט), ולא כדעת הש"ך (נקודות הכסף, סימן קפט, על ט"ז, ס"ק מג) שחוששת רק אם תקבע כעת וסת או שתחזור לוסתה הקבוע.

[3] דוקא מסולקת דמים מחמת טיפולים דינה כזקנה. אולם אם לא ראתה תשעים יום מחמת חולי אחר הגורם להפסקה זמנית של הראיה, דינה כאשה רגילה, ואם חוזרת ורואה פעם אחת חוזרת למנהגה.

[4] שולחן ערוך, סימן קפט, סעיף טז. ושונה בכך וסת קבוע ליום החודש מוסת ההפלגה, שלו חוששים רק מיום שראתה (ש"ך, סימן קפט, ס"ק מה).

[5] בגמרא (נדה, דף ח, עמוד ב) ובשולחן ערוך (סימן קפט, סעיפים לג-לד) מוגדרת המעוברת כמסולקת דמים רק לאחר שהוכר עוברה, כלומר, לאחר שלושה חודשים. האגרות משה (יורה דעה, חלק ג, סימן נב, אות א) כותב, כי בימינו כשהבדיקות הרפואיות מורות על כך שהיא מעוברת, דינה כמסולקת דמים גם לפני שלושה חודשים, ויש חולקים עליו (שו"ת שבט הלוי, חלק ג, סימן קיד; טהרת הבית, סימן ב, משמרת הטהרה, ס"ק ז).

[6] הסדרי טהרה (סימן קפט, ס"ק לו; הובא בפתחי תשובה, סימן קפט, ס"ק לא) פוסק שאינה חוששת לעונה בינונית, וכן הכריע בדרכי טהרה (פרק ז, סעיף פד). יש מהאחרונים הנוטים להחמיר (שבט הלוי, סימן קפט, סעיף לג, אות ה; טהרת הבית, סימן ב, משמרת הטהרה, ס"ק ח).

[7] שולחן ערוך, סימן קפט, סעיף לג - הואיל ו"איבריה מתפרקין, ואין נפשה חוזרת עד עשרים וארבע חודש" (נדה, דף ט, עמוד א).

[8] שולחן ערוך, סימן קפט, סעיפים לג-לד. לעיל בהערה 6 נתבאר שמסולקת דמים אינה חוששת לעונה בינונית. יש מחמירים במניקה יותר מבזקנה ומבמעוברת (דרכי טהרה, פרק ז, סעיף צ).

[9] יש מהאחרונים הכותבים, שאם רואה בעונה קבועה קובעת וסת לחודשי ההנקה ואינה חוששת לעונות האחרות (עיין דרכי טהרה, פרק ז, סעיף צא; שבט הלוי, סימן קפט, סעיף לד, אות ג).

[10] שולחן ערוך, סימן קפט, סעיף לד.

[11] שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק ג, סימן נב, אות א.

[12] שו"ת הרדב"ז (מכתב יד, חלק ח, סימן קלו): "בשלמא כשאורַח מתעכב ללא סבה, יש לחוש לו כל ימי משך הוסת, אבל במתעכב על ידי משקה שיש בטבעו לפעול פעולה זו, יש לסמוך עליו". וכמוהו הורו טהרת הבית (סימן ב, סעיף יח); דרכי טהרה (פרק ז, סעיף קא); שבט הלוי (סימן קפד, סעיף ח, אות ב).