עשיית צרכים בשטח

שאלה

שלום כבוד הרב,
באיזה צורה ניתן להתפנות בשטח בשבת? (מבחינת טלטול נייר, טלטול אבנים לשבת עליהם וטלטול עפר לכסות את הצואה).

תשובה

האיסורים שיש לחשוש להם:
א. השקיה - מלאכת זורע / חורש.
ב. טלטול ד' אמות בכרמלית.
ג. טלטול מוקצה.
ובהרחבה:
א.  השקיה

איסור "משקה מים לזרעים" קיים גם כאשר אדם מטיל מים ליד עץ. אכן השו"ע בסימן של"ו סע' ג' פסק, שמותר להטיל מים בגינה, מפני שהם עזים ושורפים את הקרקע (משנ"ב ס"ק כ"ח). אולם בביה"ל בד"ה "או שאר משקים", הביא את דברי בעל 'תפארת ישראל' על המשניות שאומר, שלפי חכמי ה'אקאנאמיע' כלומר החקלאות, מי רגלים מזבלים ומשביחים את הקרקע. בביה"ל דוחה את דבריו, אך למעשה, לפי הידוע כיום, אכן מי רגלים הם זבל אורגני טוב (ב'תפארת ישראל' כותב, שכנראה 'נשתנו הטבעים' מזמן חכמי הגמרא), לכן צריך להתפנות במקום ללא צמחיה.
אם מתפנה במקום שיש בו צמחיה, גם אם המקום הפקר, עולה השאלה, כאשר משקה זרעים כשאינו מתכוין, אבל זה פסיק רישא, האם יהיה אסור, או כיון שמדובר בפסיק רישא דלא ניחא ליה, כמו למשל, שמתפנה במקום הפקר, זוהי מחלוקת ראשונים: הערוך מתיר, ור"י בתוספות, אוסר (המחלוקת מבוארת בסימן ש"כ סע' י"ח).
במשנ"ב בסימן של"ו ס"ק כ"ז כותב, שלכתחילה אסור. בביה"ל ד"ה "או שאר משקים" מזכיר את דעת הסוברים ששפיכת משקה על עפר, יש בה משום חורש, מאחר שמרפה את הקרקע. נמצא, שגם במקום בו אין צמחיה כלל, יהיה אסור להתפנות.
אולם, כותב שם בביה"ל, שאם בסופו של דבר אין זורע, גם הרפיית הקרקע אין בה משום חורש.

למעשה: מותר להתפנות במקום בו אין צמחיה.

ב.  טלטול ד' אמות, והוצאה
כאשר נמצאים בשבת בשטח, הגדרת המקום היא: כרמלית.
הסבר:
רשות היחיד - רשות שיש לה לפחות שלוש מחיצות.
רשות הרבים - רשות שרוחבה שש עשרה אמות שהם כשמונה מטרים, והיא משמשת להילוך רבים.
כל מה שאינו רשות יחיד ואינו רשות רבים, מדאורייתא הוא כרמלית ומותר לטלטל בו.
חכמים גזרו על מקומות פתוחים, כמו מדבר, שפת הים, ים, וקראום כרמלית, ואסרו לטלטל בהם ד' אמות.
כלומר: אם בנו אוהלים בשטח, והקיפו אותם בגדר, או אפילו בצורת הפתח, המקום המגודר הוא רשות היחיד ומותר לטלטל בכולו, כמו בבית. אם לא הקיפו בגדר, הרי זו כרמלית.
לכל אחד מותר לטלטל בתוך האוהל, כי אוהל מוגדר כרשות היחיד. אולם, אין להוציא מהאוהל אל החוץ, שהוא כרמלית. גם אם יש חפץ מחוץ לאוהל, מותר לטלטלו בתוך ד' אמות, ואסור להוציאו מחוץ לד' אמות.
אם צריך להתפנות, אינו יכול להוציא נייר טואלט חתוך אל מחוץ לאוהל, וכן אינו יכול לטלטלו ד' אמות עד מקום ההתפנות.
לכן, לכתחילה צריך להכין מקום פטור מחוץ לאוהל.
וכיצד יעשה?
יעקור נייר טואלט מהאוהל, וילך בלי לעצור עד מקום פטור שהכין, יניח את נייר הטואלט על או בתוך מקום הפטור, ימשיך, ויעקור את הנייר ממקום הפטור, וילך בלי לעצור עד למקום בו הוא רוצה להתפנות.
מי שלא הכין מקום פטור, ואינו מוצא מקום כזה בשטח כמו עמוד או גדר העונים להגדרת מקום פטור, גם לו יש היתר, משום כבוד הבריות, לטלטל נייר טואלט מהאוהל לכרמלית "דהא נמי אינו רק איסור דרבנן, ומשום כבוד הבריות התירו" (סימן שי"ב סע' א' ברמ"א ובמשנ"ב ס"ק ח', שעה"צ ס"ק י"ב).
ג.   טלטול מוקצה
הנזקק להתפנות, ואין לו נייר טואלט, יכול להתפנות במקום שיש אבנים, ולקנח עצמו באבנים, ואע"פ שהאבנים הם מוקצה, משום כבוד הבריות התירו (סימן שי"ב סע' א').
יש להיזהר שלא לטלטל עפר ואפילו ברגלו, אע"פ שטלטול ברגלו (כלומר - גופו) אכן מועיל לטלטול מוקצה, מ"מ בטלטול עפר יש איסור של השווית גומות, שאסור משום חורש או משום בונה.