'שעת הדחק' לעניין זמן תפילה, ודין מנין מצומצם

שאלה

שלום כבוד הרב,
מה הגדר של 'שעת הדחק' בצבא, לעניין זמני וקיצור תפילה?

תשובה

א. הכלל - קשה להגדיר.
דוגמא המובאת לכך בהלכה: אדם שצריך לצאת לדרך מוקדם ואם יתפלל כותיקין, יאחר אוטובוס / רכבת וכד'.
אפילו אם צריך לצאת לטיול, אם חשוב לו לצאת מוקדם למשל בגלל חום, נחשב כשעת הדחק.
אולם יש לציין - בצבא צריך למעט בהגדרות של שעת הדחק.
הקצינים לומדים מהר מאוד, ויודעים, שאם לוחצים קצת על הבחורים, הם מצליחים להשיג עוד היתרים.
ב. מספר דוגמאות למצבי שעת הדחק שבהם יש להתפלל תפילה קצרה:
♦ מנין מצומצם: בסימן קכ"ד כותב המחבר שאם אין תשעה שעונים אחר ברכות שליח הציבור בחזרתו על התפילה – "קרוב להיות ברכותיו לבטלה". במנין מצומצם יש לחוש לזה, ולכן עדיף להתפלל תפילה קצרה.
באחד עשר מתפללים, הדבר תלוי במי מדובר. אם מסתבר שיקשיבו ויענו כולם, אפשר להתפלל תפילת לחש + חזרה. אולם אם רגילים לדבר וכד', יש להתפלל תפילה קצרה מהחשש שהזכרנו – שלא יהיו תשעה עונים ויהיו ברכות שליח הציבור לבטלה. ע"פ זה בצבא, פעמים רבות יש חשש שחיילים יקראו לפעילות או לצרכים אחרים ויעזבו את המנין. ולכן במקרה כזה, אם יש עד שנים עשר איש, כולל, יתפללו תפילה קצרה.
♦ בערב שבת: אם מתפללים 18 דקות או פחות לפני שקיעה - רצוי להתפלל מנחה קצרה כדי לקבל שבת בזמן.
♦ במנחה: אם מתחילים כ- 5 דקות או פחות לפני השקיעה - יתפללו תפילה קצרה.
♦ באימון או בהליכה: אם עושים חניה קצרה, ויש חשש שהיחידה תתחיל בתנועה או תדרוש להתחיל, וזה יביא לחוסר כוונה בתפילה, עדיף להתפלל תפילה קצרה (סימנים רל"ג ו- רס"א).