ירושה והיחס בנכון להוצאות כספיות

שאלה

בס"ד שלום וברכה! בעקבות פטירת אבי קיבלנו סכום גדול בירושה. ובעניין זה רצינו לשאול שתי שאלות: 1) הלכתית : האם עלינו לתת מעשר מהסכום לצדקה? (הסכום הוא גדול - כמובן שאם זו דרישת ההלכה ניתן ללא פיקפוק ובשמחה) 2) שאלה עקרונית , הנוגעת לתכנון הכלכלי. עד כמה אדם צריך לחסוך ולשמור על כספו, בשביל מטרות חשובות [חתונת ילדיו, וצרכים עתידיים וכו´] ועד כמה ניתן לחיות ומבחינה מסוימת "להנות", ממה שיש. אין אני מדבר על מותרות, אלא על חיים נוחים ונעימים יותר. [דוגמא : האם ראוי שבמצבינו הטוב כלכלית, נאפשר קנייה של בגדים מכובדים יותר לאשה ולילדים, ריהוט מכובד וכו´ או שיש לשמור על הכסף ולהמשיך להצטמצם וכיצד הדברים מתחברים לבטחון בה´] בתודה מראש

תשובה

שלום, 1. סכום כספי שהגיע לאדם, למטרה ייעודית, כמו סכום שניתן לרכישת דירה או ריהוט מסויים, פטור ממעשר. אבל סכום שהגיע ללא ייעוד, חייב במעשר. משפחה שיש לה ילדים מעל גיל שש. ההוצאות עליהם נחשבות כצדקה. אני רגיל לייעץ במקרים כאלה לתת 5% לצדקה, בנתינה ממשית או בהקמת קרן להלואות. ועוד 5% לתת לילדים הגדולים, מעל גיל שש. כמו, פתיחת תוכניות חסכון עבורם, שכאשר יגיעו לפרקם יהיה להם סכום מוכן. 2. יפה הגדרת: מותרות, ראוי להמנע. הרווחה- בהחלט אפשר. כמובן שלכל משפחה יש הגדרה שונה למושגים הללו. אבל כל אחד קובע לעצמו מהו הרף עליו מדובר. ריה"ל בכוזרי, מאמר שני, נ´ כותב: "מיעוט רכישת הקנינים אינו עבודת אלקים, אצל מי שהרכישה מזדמנת לו בלא יגיעה. וביחוד אם אדם זה מטופל בבנים". כלומר: אם יש לאדם הרווחה כלכלית, מותר לו לחיות ברחבות, ובהתאם לרף שנקבע במשפחה. הרב אליקים לבנון שליט"א www.yelm.co.il