פגיעות יתר

שאלה

שלום, אני בן אדם שלא מסוגל לקבל בקורת בלי להיפגע. אני מאוד רגישה לסביבה ולכן מפרשת כל דבר שזז. ברגע שמישהו מבקר אותי-מאיר את עיני בנוגע למשהו שמפריע לו, ואפילו מישהו שאוהב אותי ואומר את זה במילים הכי עדינות-אני נפגעת. אני פשוט רגישה לדחיה. זה גם במישור של סירוב לבקשות שלי. נגיד אני רוצה לדבר עם מישהי והיא אומרת שהיום אין לה זמן ושאני אנסה במשך השבוע, אז ישר קופץ לי הסרט של "לא אוהבים אותי, בטח היא כועסת עלי ומנסה לסנן אותי איכשהו, הנה, באמת השיחה קצת יותר מנוכרת" טוב, למה שאני לא אתן את הדוגמא שגרמה לי לשאלה: קבעתי עם מישהי לדבר, ואז היא אמרה-בתנאי שאת לא מדברת בלחש כמו אתמול, זה ממש הוציא לי את הנשמה. ואני נפגעתי. ואז כמובן שלא הצלחתי כל כך, כי אני מדברת מאוד חלש. בסוף השיחה שאלתי אותה אם דיברי בקול, והיא אמרה שיותר טוב, אבל לא מספיק. ובאמת שבכיתי אחר כך. קצת, לא משו רציני, אבל זה הכניס אותי ללחץ ולבעסה. שוב, אני פשוט לא מסוגלת לקבל דחיה. לקבל "לא" (גם כשההורים אומרים לי לא ללכת לאנשהו. זה לא אופציה מבחינתי!). כל מבט, הבעת פנים, מילה, אני מפרשת ונפגעת בעת הצורך. אני מרגישה ממש נחיתית. אין לי בטחון עצמי! מאיפה זה בא, הרגישות לדחיה? מה אני יכולה לעשות עם זה? תודה!

תשובה

שלום, אני מתרשם מתוך הדברים, שאין לך שום בעיה אמיתית. את מודעת למה שקורה איתך. כל מה שאת צריכה לעשות זה להחליט, לרצות באמת לא להיפגע ממה שאומרים לך. אם תחליטי, ובכל פעם שאת מרגישה נפגעת, תעשי לעצמך כעין "מודעות עצמית", ותעמדי על כך שלא תפגעי, זה יעזור לך. (אני יכול להוסיף, שגם אם לא תצליחי, ובעז"ה כן תצליחי, יש עוד טיפול ידוע למצב זה) הרב אליקים לבנון שליט"א www.yelm.co.il