תזונה ויהדות

שאלה

לכבוד הרב שלום! תמיד חונכתי ואני מאמין שהתורה היא טבעית לחיינו,היא ניתנה לנו במעמד הר סיני מאת הבורא יתברך ולכן מחויב שהיא תתאים לנו. אך,לעומת זאת,כאשר התחלתי ללמוד על תזונת האדם והקשר בין תזונתו לבריאותו –נתקלתי בבעיות התאמה בין המצב הטבעי לבין התזונה המדוברת בתורה ובחז"ל. אפשר לטעון שאין חיוב בתורה לשמור על תזונה נכונה-אבל זה קשה מאד משום ש: 1.כתוב "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" 2.ידועים דברי הרמב"ם:"הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי ד´ הוא, שהרי אי אפשר שיבין או יידע והוא חולה-צריך אדם להרחיק עצמו מדברים המאבדים את הגוף,ולהנהיג עצמו בדברים המברין". וכמובן עניין זה מוזכר בעוד ספרים. רציתי לטעון שלפחות בדברי חז"ל אפשר לומר שהם היו סמוכים על רופאים בני זמניהם ובאמת לא ידעו את המציאות,כמו למשל הגלגלים וסיבובי השמש. אך זה קצת קשה,כי אם כך- מדוע אנחנו מחויבים לאכול דברים לא בריאים שהם מתקנת חכמים? וכן חוץ מעניין זה-יש דברים שאנחנו מחוייבים לאכול מן התורה שהם לא בריאים-ועל זה אין לומר שלא ידעו,כי זה נבואת משה מהקב"ה! ולהלן אפרט את הקשיים: א."כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה,כירק עשב נתתי לכם את כל". מדוע התורה מתירה בשר לאדם,והרי זה לא בריא! מדוע התורה לא אסרה זאת בטענת היזק בריאותי! (כמובן דברים אלו מוכחים במחקרים ויידע קליני ממומחים) ב.התורה צוותה על אכילת בשר בקרבן פסח ובעוד קרבנות. במיוחד על הכוהנים ג.אכילת מצות בפסח-שכמובן הן לא בריאות. ד.קרבנות מנחה(סולת+שמן מבושלים/מטוגנים וכד´-כמובן לא בריא) ה.מליחת מלח על הקרבנות-ידוע היזק המלח. ו.בפרשות שמיני וראה- היתר אכילת העופות/בהמות/דגים/חיות. שכולם לא בריאים. ז."ארץ חיטה ושעורה ותאנה וגפן ורימון,ארץ זית שמן ודבש.ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה..." תאנה,גפן,רימון,זית שמן ודבש-מובן. אבל מדוע חשיבות החיטה והשעורה והלחם, אשר כידוע לחם מזיק לאדם(למשל:חלבון הלחם,עודף עמילן). ח."כי ירחיב ד´ א-לקיך את גבולך כאשר דיבר לך ואמרתה אכלה בשר כי תאווה נפשך לאכול בשר בכל אות נפשך תאכל בשר" ט.בהרבה מקומות בתורה הדגן תירוש ויצהר מוזכר כדבר טוב ומבורך."ואספת דגנך ותירושך ויצהרך".וכד´. הם לא הדברים החשובים ביותר... י.במעשר שני-"ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר ובכל אשר תשאלך נפשך ואכלת שם לפני ד´ א-לקיך ושמחת אתה וביתך" יא.משה רבינו-"ואתנפל לפני ד´ כראשונה ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי".אז מה אם לא אכל לחם? לחם זה לא חשוב לתזונה. יב.בדומה-בני ישראל הלכו במדבר ו"לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם".מדוע צריך לחם ויין? יג.בקללות בכי תבוא "כרמים תיטע ועבדת ויין לא תשתה ולא תאגור כי תאכלנו התולעת". מה צריך יין? יד.וכן בפרשת בחקתי:"בשברי לכם מטה לחם ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד והשיבו לחמכם במשקל ואכלתם ולא תשבעו". ובברכות:"ואכלתם לחמכם לשובע" טו."כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם" טז.אזהרה לכוהנים:"יין ושכר אל תשת אתה ובניך איתך בבואכם אל אוהל מועד". לכאו´ צריך תמיד להיות בעיה עם שתיית יין. יז.מצוות הפרשת חלה. וזה קשה לומר שלחם זה שם כללי של אוכל תמיד, כי כשצריך-כתוב אוכל:"אכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי" "אכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם וגם מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם". יוצא מהנ"ל שהאווירה של התזונה בתורה אינה כ"כ כוללת את התזונה האידיאלית:פירות,ירקות,אגוזים, זרעים,נבטים,אולי גם דגנים שחלק אפשר לאכול חי נבוט וחלק אולי אפשר בייבוש על חום נמוך-אך הכוונה למזון חי ולא מבושל שהוא האידיאלי.(חוץ מדיבור על תאנה וגפן ורימון קצת). אלא בעיקר על לחם כמאכל, ויין ומים ושכר לשתיה- מים זה טוב, אבל למה יין? זה אלכוהול! וגם האווירה בחז"ל היא אינה התזונה האידיאלית,לדוגמא: 1.חשיבות היין:ארבע כוסות יין,קידוש,הבדלה. 2.חשיבות הלחם:לחם משנה,חיוב אכילת לחם בשבתות וימים טובים 3.ביצה זכר לקרבן חגיגה.(ביצה זה גם לא בריא) 4. בכלל-עונג יו"ט המוזכר בחז"ל על בשר ויין,ששניהם לא בריאים. 5. מאכלי חלב בשבועות. 6. בברכות:ברכה חשובה על לחם,פחות-על יין,ורק אח"כ פירות,ואח"כ ירקות,ושהכל. מדוע החשיבות אינה כתזונה נכונה? אדם שאוכל תזונה טובה מברך לרוב רק נפשות או על העץ. 7.עונג שבת בדגים,וסימני ראש השנה בדגים.(אשר גם הם לא בריאים). 8.מלח על הלחם. 9.יין בפורים. 10.אבלות-הימנעות מבשר ויין. אני יוצא מהנ"ל מעט נבוך,כי שכשאני רוצה לשמור על תזונה טובה אני לא עושה על פי הכתוב בספרים עונג שבת למשל,וחגים-אין מה לדבר,ואני מחויב ללחם בשבת-אז אני מנסה מינימום וכדו´. ובכלל-האווירה בחברה היא שמאכלים מזיקים אינם אסורים כולל ממתקים למיניהם וכדו´,אשר גורמים למחלות בטווח קצר או ארוך. תודה רבה מראש ואשמח לתשובה אהרוני

תשובה

שלום אהרון, אתה יוצא מתוך נקודת מבט ברורה, שכל המרכיבים הללו של חיטה, יין, שמן, בשר וכדו´, כולם מזיקים. בפועל אנו רואים, שאנשים מאריכים ימים גם כאשר כל ימיהם אכלו לחם ובשר ושאר מרעין בישין, והם מגיעים לחיים טובים, מתוך בריאות. מעולם לא נעשה מחקר אשר הוכיח שמי שנזהר מכל אלה, בריא יותר, פחות חולה או מאריך ימים יותר. לכן, הדרך הנכונה היא, שאדם אשר יודע על רגישות מסוימת, לחיטה או לשמן או למרכיב מזון אחר, הוא באופן פרטי, יתייעץ עם תלמיד חכם וימצא את הדרך לסעוד בשבת וביו"ט. מי שמבחינה גופנית לא חש ברע כאשר הוא אוכל מרכיבי מזון אלה, יכול לאכלם. אפשר למעט, ולאכול יותר פירות וירקות וכדו´. אבל כל זמן שהאדם אינו סובל מכך, אין צורך להימנע. התורה היא סדר המציאות, כך כותב המהר"ל בתחילת ´נתיב התורה´. המציאות שלנו מסתדרת על פי התורה, ובעז"ה שומר מצוה לא ידע רע. הרב אליקים לבנון שליט"א www.yelm.co.il