שני ניסים בחנוכה. השגחה ובחירה חופשית

שאלה

1.מדוע בחנוכה תמיד כולם מזכירים את הנס של פך השמן שהוא נס גדול מאד(!!) אבל פחות מזכירים את הנס העצום של הניצחון? אני חושבת שראוי שנזכיר יותר את הנס של הניצחון מכיוון שרבים יכולים לראות את הניצחון כדבר טבעי ולא ניסי! 2.האם הקב"ה גם יודע הכל וגם מכוון את הכל? או שהוא רק יודע?? ואם הוא מכוון את הכל אז איפה הבחירה החופשית? האם זה אפשרי שהוא יכוון אותנו ללא ידיעתנוהרגשתנו?

תשובה

לאביה שלום, 1. מעניין שדוקא בתפילה שאותה אנו מוספים 3 פעמים בכל יום מימות חנוכה אנו מדגישים את המלחמה ועזרת ה´ לחשמונאים, ואילו נס פח השמן כלל לא מוזכר! "בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶּן יוחָנָן כּהֵן גָּדול חַשְׁמונָאִי וּבָנָיו. כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּורָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצונֶךָ: [וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם. רַבְתָּ אֶת רִיבָם. דַנְתָּ אֶת דִּינָם. נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. מָסַרְתָּ גִבּורִים בְּיַד חַלָּשִׁים. וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים. וּטְמֵאִים בְּיַד טְהורִים. וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים. וְזֵדִים בְּיַד עוסְקֵי תורָתֶךָ. וּלְךָ עָשיתָ שֵׁם גָּדול וְקָדושׁ בְּעולָמֶךָ. וּלְעַמְּךָ יִשרָאֵל עָשיתָ תְּשׁוּעָה גְדולָה וּפֻרְקָן כְּהַיּום הַזֶּה:] וְאַחַר כַּךְ בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ. וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ. וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ. וְהִדְלִיקוּ נֵרות בְּחַצְרות קָדְשֶׁךָ..." נכון שההדלקה היא המעוררת את זכרון הנס של השמן, אך גם כאן יש מהראשונים שסברו שעצם קביעת חנוכה ל-8 ימים (ולא די ב-7 ימים שבהם התרחש הנס בפועל, שהרי ליום אחד היה מספיק שמן) הוא כדי לתקן יום נוסף על עצם הנצחון (והוא היום הראשון של החג), ועל גביו להוסיף עוד 7 ימים כנגד נס השמן. אמת, גם כאן יש חשש (כפי שאנו מכירים בימינו לגבי יום העצמאות ויום ירושלים), שהנס הטבעי והנסתר, של גבורת המלחמה והסיעתא דשמיא המופיעה בנצחון הזה (שמי שקורא את התיאורים עליו, מבין שזה נס לכל דבר, כפי שאנו אומרים "רבים ביד מעטים"), יעומעם זוהרו אל מול האור הניסי של השמן והמנורה, ואעפ"כ, מי שלומד וחושב על מה שארע, ובודאי מי שמתפלל ושם לב לתפילה - מודע למכלול השלם של נסיות החג - של [נס בידי אדם, שעל גביו הופיע נס שמיימי.] מה "להזכיר יותר"? את זה במעשה ההדלקה, ואת זה בתפילה - כך קבעו חז"ל בחוכמתם האלוקית, ואנו בודאי במצות חנוכה ´לא נסור´ מדבריהם. ****** 2. "אני מאמין באמונה שלמה, שהבורא יתברך שמו יודע כל מעשה בני אדם וכל מחשבותם..." ההשגחה האלוקית היא אבן יסוד באמונת ישראל (למעשה, זוהי [הנקודה] המבדילה בין האדם המאמין לאדם שאינו מאמין. במאמין יודע שיש משגיח, יש מטרות לעולם, אין מקריות. הכל מכוון ומודרך מלמעלה (לעומת האדם הכופר בכך, ואינו מכיר בכח עליון שמעליו, וממילא אין משמעות לחייו פרט ל"אכול ושתה כי מחר נמות"). דוקא הניסיות שאנו מזכירים ומאמינים בהם בחנוכה היא הגורמת לאדם להכיר גם בניסים הנסתרים, היומיומיים, "שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו [עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם ניסים,] אין בהם טבע ומנהגו של עולם..." (פירוש הרמב"ן לשמות יג´ טז´ - המדבר בדיוק על שאלה זו. מומלץ לראות אותו בפנים!). למרות הידיעה של הבורא והשגחתו - "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" (ראי באריכות בפרק השמיני והאחרון בהקדמתו של הרמב"ם למסכת אבות - "שמונה פרקים לרמב"ם"). הבחירה החופשית, היא היסוד המקביל, הסותר לכאורה, אך היא המאפשרת את השכר והעונש, ומותירה בידי האדם את האחריות המלאה למעשיו. יתכן שהקב"ה מוביל אותנו למצבים מסוימים, לאירועים ומקרים, ובהם אנו צריכים לעמוד בפני הבחירה בין הטוב לבין הרע. לא אנו מחליטים מה תהיה המציאות שמולה נעמוד, זו ההשגחה האלוקית המוליכה אותנו ומובילה אותנו באהבה, לזכך ולרומם אותנו, לגלות כוחותינו ושליחותינו בעולם, דוקא ע"י הבחירה בטוב, מתוך האפשרות העומדת בפנינו. "מעשה במלך שלמה שהיו לו שני סופרים יפי תואר - אליחרף ואחיה בני שישא. יום אחד הוא ראה את מלאך המוות עצוב ושאלו למה. השיב: כי עלי לקחת שני אנשים אלה. מיד מסר אותם שלמה לשדים מהירים כדי להביאם למחוז לוז, מקום שבו אין מלאך המוות שולט. אלא שבדיוק בהגיעם לשער העיר נפטרו. למחרת, פגש שלמה המלך את מלאך המוות ושאלו למה. השיב: לא יכולתי לקחת אותם במקום אחר, כי נגזר עליהם למות דווקא בשערי לוז. מיד פתח שלמה ואמר: רגליו של אדם הן אחראיות עליו, ולמקום שבו נתבקש, שם הן מובילות אותו, כלומר "למקום שנגזר עליו למות בו, משם הוא מתבקש ליטול נשמתו" (סוכה נג א. רש"י). (מובא מתוך תשובה של הרב שלמה אבינר שליט"א, המתיחס לשאלה ´האם לכל כדור יש כתובת´: http://www.havabooks.co.il/shut/shutinside.asp?qid=1499). זהו על קצה המזלג, ואפשר עוד לחשוב ולהאריך. חנוכה שמח אמיר