איך מותר לשקר?

שאלה

שקר זה איסור מהתורה?? ומותר לשקר אם זה שקר לבן כאילו לא לבן, כאילו בשביל לא לסבך אחרים?? ואם אתה מעלים את כל האמת ממישהו זה נקרא שקר??0

תשובה

שלום וברכה, אסור לשקר וזה איסור מהתורה (למשל, ראה בספר החינוך מצוה עד´). "מדבר שקר תרחק" - זה עקרון יסודי ובסיסי, ובכל זאת, לפעמים צריך גם להיות חכם, ולא להיות עם "ראש בקיר". לשקר - אסור, אבל, אי אמירה של [כל] האמת, כל זמן שאינך משקר ממש, איננה שקר, גם אם השומע טועה ומבין אחרת - זו בעיה שלו, ואתה אינך נחשב שקרן. הגמרא במסכת יומא דף פד עמוד א, מספרת: רבי יוחנן חש בצפידנא, אזל גבה דההיא מטרוניתא, עבדא ליה מלתא חמשא ומעלי שבתא. אמר לה: בשבת מאי? אמרה ליה: לא צריכת. - אי מצטריכנא מאי? - אמרה ליה: אישתבע לי דלא מגלית. - אישתבע: לאלהא דישראל לא מגלינא. נפק דרשה בפירקא. - והא אישתבע לה! לאלהא דישראל לא מגלינא, הא לעמו ישראל מגלינא. (בתרגום חופשי: רבי יוחנן חלה בכאב שיניים, וקבל רפואה ממטרוניתה גויה ביום חמישי ושישי. לגבי שבת, שכנע אותה שתגלה לו את המרשם הסודי שלה, ונשבע לה ש"לאלוקי ישראל אינו מגלה" את הסוד. והיא אכן גילתה לו את סודה. לאחר מכן - גילה לכולם את הסוד. והרי נשבע לה? אלא, נשבע שאינו מגלה לאלוקי ישראל, אך לעמו ישראל - יכול הוא לגלות.) אם כן, אף שהמטרוניתא הבינה בבודאי אחרת - לא ראה בכך ר´ יוחנן שקר, כיון שלא שקר באמת, אלא היא הבינה מה שהבינה. **** סיכום: אסור לומר שקר מפורש ("הייתי שם", כשלא היית). אפשר לומר אמת חלקית או לא את כל האמת ("אני לא ממש רעב" - כשהייתי שמח לאכול מהעוגה שהבאת, אבל הכשרות היא בעייתית, כי אני באמת לא גווע ברעב), או בצורה שמשתמעת לשומע באופן אחר מהמציאות האמיתית ("אתה באמת חושב שאני שברתי את הכד?" בהיתממות, אף שאתה שברת, כיון שאינך משקר אלא שואל את דעתו), וכן בדבר הנתון לשיקול דעת אישי ("אני מומחה בתיקון מכשירי חשמל" - לפחות בעיני עצמי, למרות שאלו שקלקלתי להם אולי סבורים אחרת). ואף על פי כן, גם אם אמרת אמת ונפלת בגלל זה - לעולם אל תצטער על אמירת האמת, גם אם נגרם לך נזק או קבלת עונש בשל כך. בברכה אמיר