ערב יום הכיפורים - יום שישי, ט' תשרי

• נוהגים לעשות כפרות בליל שישי. מי שלא עשה במהלך הלילה, יעשה במהלך יום שישי, ערב יום הכיפורים. יש הנוהגים לעשות כפרות על תרנגול או תרנגולת. מי שאין לו, יעשה על סכום כספי, כפי מה שהוא מחליט.
  מנהג כפרות נוהג בכל אחד מבני המשפחה, אפילו לתינוקות ואפילו על אישה מעוברת עושים כפרות, עליה ועל עוברה.
• מצווה לאכול בערב יום הכיפורים. אמרו חכמים: "כל האוכל ושותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי".
  כמה הסברים לדבר: האחד, להראות שהקב"ה אינו חפץ להעניש אותנו ביום הכיפורים אלא לרומם אותנו. לכן, ציווה עלינו לאכול ולשתות בתשיעי, כדי שנוכל לצום כראוי.
  הסבר נוסף הוא, שכל יום טוב אנו מציינים על ידי אכילה ושתייה. ביום הכיפורים, שאי אפשר לציינו באכילה ובשתייה, נצטווינו לציין את היום הקודם לו באכילה ובשתייה.
• חלק עיקרי במעשה התשובה הוא הוידוי. חכמים חששו שמא תארע תקלה בסעודה המפסקת ואדם לא יוכל להתוודות ביום הכיפורים. לכן, תקנו לומר וידוי כבר במנחה של ערב יום כיפור. היחיד מתפלל תפילת עמידה כרגיל ולאחר "המברך את עמו ישראל בשלום" אומר "יהיו לרצון וכו'" וממשיך "אלוקינו ואלוקי אבותינו, אנא תבוא לפניך וכו'" עד סיום הוידוי. הש"ץ חוזר על התפילה כרגיל, בלא וידוי.
• תוספת יום הכיפורים לעינוי היא מדאורייתא לפי כל הפוסקים. לכן, בערב יום הכיפורים שהשקיעה היא בשעה 18:16, מותר לאכול ולשתות עד השעה 17:46, אז גם חולצים את נעלי העור. מי שלא סיים סעודתו, רשאי להמשיך ולאכול עד השעה 18:01.
• הנשים מדליקות נרות ומברכות "להדליק נר של שבת ושל יום הכיפורים" ו"שהחיינו". זמן ההדלקה כמו בכל ערב שבת.
  מנהג ירושלים, 40 דקות לפני שקיעה, 17:36.
  מנהג חיפה, 30 דקות לפני שקיעה, 17:46.
  מנהג תל אביב, 22 דקות לפני שקיעה, 17:54.
  בהדלקת הנרות מקבלת האשה עליה את התענית, ואסורה בכל האסור ביום כיפור.
  מדליקים נר נשמה, כדי שיהיה בבית "נר ששבת", שממנו מדליקים את נר ההבדלה במוצאי הצום.
• מתעטפים בטלית לפני שקיעה, ומברכים עליה, ומתפללים תפילת ליל יום הכיפורים עטופים בטלית.
  
  
  

יום הכיפורים - יום שבת, י' תשרי

• יום הכיפורים דינו כשבת לעניין עשיית מלאכות. לדוגמא: מלאכת אוכל נפש המותרת ביום טוב, אסורה ביום הכיפורים כבשבת, על פי מה שנאמר בתורה: "שבת שבתון היא לכם". בשנה זו חל יום הכיפורים בשבת ומלאכה בו אסורה הן מצד שבת והן מצד יום הכיפורים.
• "ועיניתם את נפשותיכם" - חכמים מנו חמישה עינויים אשר אנו מחויבים בהם ביום הכיפורים:
  • אכילה ושתייה.
  • רחיצה של תענוג.
  • סיכה בשמן וכדומה.
  • נעילת הסנדל או נעל של עור.
  • תשמיש המיטה. במשך כל יום הכיפורים, מכניסתו ועד צאתו, אשתו של אדם אסורה עליו כנידה.
• תפילת יום הכיפורים, יתפלל כל אחד לפי הנוסח הרגיל בו.
  מי שקשה לו להתענות, עדיף שיימנע מללכת לבית הכנסת ויתפלל ביחיד כדי לשמור על כוחותיו, על מנת שיוכל לסיים את היום בתענית, שהיא עיקר מצוותו של היום.
• את תפילת נעילה יש להיזהר להתפלל ולסיים לפני שקיעה, בשעה 18:14, כדי שיוכלו הכוהנים לעלות לדוכן ולברך ברכת כוהנים (הכוהנים עולים לדוכן רק ביום ולא בלילה).
  תקיעת שופר אסורה בעיצומו של יום הכיפורים, לכן, מקפידים לתקוע בשופר בשעה 18:34, כ-20 דקות לאחר השקיעה.
• סיום הצום בשעה 18:47.
  לאחר תפילת ערבית, במוצאי הצום, עושים הבדלה כבכל מוצאי שבת. ברכת "בורא מאורי האש" מברכים על "נר ששבת", כלומר, נר שהיה דולק במשך כל יום הכיפורים. אפשר להדליק נר מהנר ששבת, ולברך על הנר שהודלק.
• דיני חולה, יולדת, מעוברת וכדומה:
  עינוי מאכילה ומשתייה ביום הכיפורים הוא מצוות עשה מן התורה, וכל מי שאינו מתענה, ואוכל ושותה ביום הכיפורים, חייב כרת. לכן, גם חולה שאין בו סכנה, וכן מעוברת או מינקת, חייבים כולם לצום ביום הכיפורים. אולם, כל מי שיש בו חשש סכנה אם יתענה, פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה, ומותר לו לאכול ולשתות לפי הצורך. לדוגמא: החולה במחלה באחד מאיבריו הפנימיים, שרופאים אומרים שאם יצום יחמיר מצבו הבריאותי ויסתכן, אסור לו לצום וחייב לאכול או לשתות, לפי הצורך.
  
  גם אישה מינקת, המרגישה שאין לה חלב לתת לילד מפני שלא אכלה או שתתה, הרי זה פיקוח נפש של התינוק, והיא חייבת לאכול או לשתות. אולם, אם התינוק רגיל לאכול מזון מלאכותי (מטרנה, סימילאק וכדומה) יש לתת לו את מה שמורגל בו, והאמא תמשיך לצום.
  במקרים בהם יולדת, מינקת או מעוברת מרגישה חולשה גדולה, סחרחורת, בחילות וכד', תעמוד בקשר עם רב. יולדת, בתוך שבעה ימים ללידתה (כלומר, אם ילדה ביום ראשון, ד' תשרי, או לאחר מכן) נחשבת כמסוכנת, ואם מרגישה שצריכה לאכול או לשתות, מותרת.
  
  גם כאשר הותר לחולה, ליולדת, למינקת וכדומה לאכול ולשתות, לכתחילה יש להקפיד על אכילה ושתייה בשיעורין, כלומר: לאכול כ- 40 סמ"ק מזון מוצק (פחות מ"ככותבת", שהוא נפח של כמעט שתי קופסאות גפרורים) ולשתות גם כן כ- 40 סמ"ק שתייה (פחות מ"מלוא לוגמיו"). בין טעימה לטעימה יש להמתין כ-10 דקות. מותר לחולה זה לאכול ולשתות יחד. אחר כך להמתין כ-10 דקות, ושוב לאכול ולשתות, לפי השיעור הנ"ל (מי שההמתנה קשה עליו, ימתין 5 דקות).
  חולה שהותר לו לאכול ולשתות, והוא מרגיש שלא די באכילה בשיעורין, מותר לו לאכול כמה שצריך בפעם אחת. אחר כך, אם יוכל, יחזור ויאכל וישתה לפי השיעורין הללו.
  חולה שהותר לו לאכול ולשתות, אסור לו להחמיר על עצמו. נפש ישראל חשובה יותר מצום יום הכיפורים.
  
  גם מי שאוכל או שותה ביום הכיפורים אינו עושה קידוש אלא אוכל או שותה מיד.

הנחיות ליו"כ בלחימה - למגוייסים ולנשותיהם

• המגוייסים:
  הנמצאים ביום כיפור בתפקיד, הלוחמים: פטורים מהצום!
  - מותר להם לאכול ולשתות ללא קידוש.
  - מותר להם לאכול ולשתות כל כמות הנצרכת להם, לא בשיעורין.
  
  הנמצאים בשטחי כינוס, וממתינים לקריאה, או בחמ"ל מבצעי:
  אף הם פטורים מהצום, שמא יכנסו למערכה בצום, ולכן חובתם לשמור על עירנות ודריכות.
  אולם, בעת ההמתנה, או משמרת, יאכלו וישתו לשיעורין, כנזכר לעיל.
  
  
• נשות המגוייסים:
  נשות החיל, כאשר הבעל מגויס, והן חייבות לטפל בילד/ים, תתחלנה לצום כרגיל, לאחר הדלקת נרות. מי שמרגישה שהיא יכולה להשלים את הצום, תתאמץ ותצום עד 18:47.
  אולם, לעיתים כתוצאה מהרגשת העול של הנשיאה בנטל לבדן, והדאגה לבעל המגוייס, ובצירוף לצורך לטפל בילד-בילדים, מרגישה אשה שכל אלה יחד, כבדים עליה.
  וחולפת מחשבה של אפיסת כוחות, רצון לנטוש הכל, ולברוח למקום אחר, שקט, ללא אחריות, קרובה לקריסה.
  במצב כזה, תתחיל לשתות לשיעורין:
  - אפשר לשתות כל משקה, קפה, תה, חלב, מיץ ענבים וכד'.
  - רצוי להכין כוס חד פעמית, ולסמן עליה מידת 45 c"c, כדי להקל על ההקפדה לשתות לשיעורין.
  - לאחר השתיה להמתין 5 דקות, ושוב לשתות שיעור זה.
  
  
  

כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ
גמר חתימה טובה!