זהירות מגאווה ומזלזול בסביבה

נפש החיים, פרקים, פרק א'-ב'. הרב עובר ללמד את "פרקים" בהמשך הספר. מדוע האדם "העובד" צריך להיזהר יותר מהגאווה? מהי החומרה הרבה הקיימת בגאווה, אפילו כאשר היא שוכנת בלב ולא יוצאת החוצה? איך אפשר לראות את ענוותנותו של האדר"ת? מה היחס בין הכרת הכוחות לענווה? בנוסף, מה היחס השלילי כלפי סביבתו וחברתו שעלול להיגרם מגאוותו? מדוע אין סיבה להתגאות על אדם שלומד שלא לשמה? האם עלינו לכבד יהודי שלומד תורה בשביל ממון?