פרשת כי תשא ופורים - החטא החיצוני והחטא הפנימי

עיקר חטאם של ישראל בעגל לא היה עצם עשיית העגל אלא הריקודים והמחולות שביטאו את השמחה הפנימית שליוותה את החוטאים בשעת החטא. גם בימי מרדכי ואסתר עיקר העוון היה לא שאכלו מסעודתו של אותו רשע אלא שנהנו מסעודתו של אותו רשע. רחמנא ליבא בעי והכל הולך בתר הלב! אהרן, על אף שכביכול היה שותף לעשיית העגל, כיון שכל כוונתו היתה לשם שמים אינו נענש על עצם חטא העגל, כל הסיבה לעונש של אהרן היה מחמת החילול ה' שבא על ידו. אהרן ידע והכיר את חומרת המעשה אך מסר את נפשו למען כלל ישראל כדי שלא יחטאו בחטא חמור יותר וח"ו לא תהיה להם תשובה. אם ח"ו אדם עובר עבירה צריך להיזהר ולא לשמוח בעבירה, בחרטה ובבושה יש תשובה גדולה וללא הם לא תהיה כפרה. מכך שעיקר ההתבוננות של הבורא היא על הפנימיות יכולים אנו ללמוד גם לגבי עשיית מצווה עד כמה נדרש מאתנו לחזק את השמחה הפנימית בעשיית המצוה ולא לעשות את המצוות כמעשה קוף בעלמא וכמצות אנשים מלומדה...