מחנות בני עקיבא-מה עושים?

שאלה

אני מדריכה בבני עקיבא וממש קשה לי לצאת למחנות של התנועה כי אני יודעת מה הולך שם [הייתי חניכה בתנועה ויצאתי למחנות] וניראה לי שזה לא הגיל לחניכים לצאת למחנה כזה ואני גם לא ממש רוצה לצאת מהתנועה כי אני מרגישה שזה איזושהי הוכרת תודה למקום שממנו באתי שאני מדריכה אז מה לעשות?

תשובה

שלום רב! הבעיה שאת מציגה היא בהחלט לא פשוטה, וגם אני הייתי מדריך וחניך בבני עקיבא כך שאני מודע למצב שאת מתארת. עיקר הבעיה שאת מתייחסת אליה, אם אני מבין נכן היא בכל הנושא של צניעות והיחסים של בינו לבינה במחנה. המחנה הוא מקום של יציאה עבור החניכים, ולכן באופן טבעי החניכים מוצאים לנכון לעשות גם דברים לא שגרתיים במהלך המחנה. יש הרבה חיכוך בין בנים לבנות שבאופן טבעי גורם למתחים לא בריאים. למנוע לגמרי את אותן נקודות, אני לא בטוח שאפשר, אך אולי ניתן להפחית אותן . כלומר, לנסות למצוא בזמנים הבעייתים פעיליות עבור החניכים, כך שהראש שלהם יהיה עסוק בדברים אחרים מאשר הבנים בבנות. לשתף אותם כמה שיותר, ולא שהמדריכים יעשו את כל העבודה. לתת להם אחריות, כך שהם יהיו עסוקים באמת במחנה עצמו ולא בכל מה שמסביב. ובמבט לאחור, דווקא את הדברים האלו החניכים זוכרים גם לאחר שנים כשמעבירים זכרונות על המחנה. ובקיצור, צוות ההדרכה צריך לשבת לפני המחנה ולתכנן כיצד הם גורמים לחניכים להתעסק בדברים החשובים באמת, ובכך להפוך את המחנה לחוויה ששומרת עם על גדרי הצניעות הנדרשים .זה בהחלט דבר לא פשוט, ומי שהראש שלו כבר בתחילת המחנה במאהל של הבנות יהיה קשה להוציא אותו משם במהרה. לכן המשימה היא לתפוס את אלו שמתלבטים ומשתעממים מחוסר מעש. ואני בטוח שאם תצליחו במשימה זו , תהיה בכך הכרת טובה אמיתית לתנועה בה גדלתם. בברכה ברק