האם יש מקום לגאווה?

שאלה

כבוד הרב, אגש ישר לשאלה-עצם זה שאני נולדתי לתקופה טובה יחסית-כלומר ב"ה לא חסר אוכל, ואנו גרים בא"י ואין מלחמות ב"ה וכ"ו ולא נולדתי נגיד בשואה זה מביא אותי למין הרגשה של גאוה. אשמח לשמוע מה דעתך בענין רבקי

תשובה

שלום רב! גאווה היא בהחלט מידה פסולה ולא ניתן למצוא לה מקום בעבודת ה´ של האדם היהודי.אמנם לגבי ההרגשה שלך, אני לא בטוח שהייתי מגדיר אותה בתור גאווה במובן הרגיל שלה. עם ישראל במשך שבים ארוכות עבר תלאות וצרות רבות. לאחר חורבן בית שני ירדנו לגלות, והחיים בין הגויים לא היו קלים כלל וכלל. עבודת ה´ הייתה, אך לעיתים כרוכה בהרבה סבל ויסורים. עם ישראל התפלל במשך שנים ארוכות לשוב לציון ולהפריח מחדש את הארץ. וב"ה אכן הדברים קרו, גאולת ישראל הולכת ומתקרבת אלינו. על המצב בו אנו נמצאים היום אנו צריכים [לשמוח ולהודות לקב"ה] שזכינו סוף סוף לכל הטוב שנתן לנו. במציאות כזו נוכל יותר להתרכז בעבודת ה´, שלנו מאשר בכל הצרות שהיו סובבות אותנו בעבר. אך מצאנו כבר בעבר שהרגשה של טוב ובטחון בהחלט יכולה להביא לגאווה ושכחת הקב"ה "וישמן ישורון ויבעט". אם כן כיצד אפשר להמנע ממצב כזה? כדי לענות על כך צריך להבין מה הבעייתיות שבגאווה. [כאשר אדם מתגאה הוא שם במרכז חייו לא הקב"ה אל את עצמו]. כל חייו הולכים ומתרכזים סביב הצרכים שלו והאישיות שלו. ממילא כל הצד האלוקי בחייו הולך ונדחק הצידה. הקב"ה אינו מצווה אותנו לחיות ביסורים,אך גם כאשר טוב לנו שלא נשכח כי הכל ממנו. השפע אינו דבר פסול כל זמן שאנו זוכרים מהיכן הוא הגיע אלינו. כך במקום להתגאות האדם לומד לשמוח בחלקו ולהודות לה´ על כל דבר ודבר שבא לו. נקודה נוספת היא ביחס לגאווה שלנו כעם ישראל.אצל האדם [הפרטי] מעם ישראל אין מקום בכלל לגאווה.לעו"ז ברגע שאדם מתחבר אל [כל עם ישראל] בנפשו הוא בהחלט יכול להרגיש גאווה. להיות גאה שהוא שייך לעם היהודי, העם הנבחר ושהוא שליחו של הקב"ה בעולם. כמו שהקב"ה מתלבש בגאווה "ה´ מלך גאות לבש", כך גם אנחנו שמגלים את גדולתו בעולם, צריכים להתגאות שאותנו בחר מכל העמים. לסיכום, גאווה היא בהחלט דבר פסול, ולכן אפשר להמנע ממנה על ידי שזוכרים את המקור לכל הטוב שבא אלינו. בכלל ישראל יש מקום לגאווה על היותנו עמו בחירו של הקב"ה. בברכה ברק