מחסומים ומוסריות

שאלה

ב"ה לאחרונה אני נתקל ביותר ויותר בעיות בשירות הצבאי שלי. אני אדם דתי (אורתודוכסי), ואני כבר הרבה זמן חושבה על הקשר בין הומניזם לבין יהדות. אני משרת בצבא בשטחים, וזה מקשה עלי. לדוגמא, לפני כמה זמן היינו במחסום ופתאום הייתה פקודה לא לתת לאף-אחד לעבור, והגיע מישהו (פלסטיני) והבת שלו, והיה לו אישור שהילדה שלו חולה ולא יכולתי לתת לו לעבור. וכבר שמעתי על חיילים שהיו נשים בהריון במחסום ושילדו במחום וחס וחלילה אפילו הילדים מתו או נפגעו, כי הם לא היו בבית חולים. ואם הייתי במצב הזה מה הייתי אמור לעשות? נראה לי שלסרב פקודה זה לא דבר נכון לעשות אבל אני בכלל לא בטוח שלא הייתי צריך לסרב פקודה ולתת להם לעבור (אחרי שבדקתי כמובן שהוא אינו מחבל חס וחלילה) בגלל שהילדה חולה, וחובה עלי לעזור לה! כמובן שהעובדה שהיא גויה לא רלוונטית. אני יודע שעכשיו אומרים שזאת מלחמת מצווה ואני יודע את הדינים על מלחמה זו (חתן מחופתו וכו´), אני לא בטוח שזאת מלחמת מצווה ואני חושב שהיה אפשר לפתור את הבעיות עם הפלסטינאים בדרכי שלום, אבל בכל זאת התגייסתי ואני לא כל כך מעוניין לסרב פקודה. אז מה עלי לעשות לדעתכם, כאשר המצפון האנושי והיהודי שלי אומר לי להעביר חולים במחסום, והפקודה אומרת "לא! אף אחד". מעצבן אותי גם השרירותיות של הפקודה, ככה שלא בודקים אלא מחליטים שכולם לא עוברים -- ומה אם הם צריכים לעבור וזוהי מצוות פיקוח נפש וכל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם ומלואו? תודה, ערן

תשובה

שלום רב! ראשית רציתי להתחיל דוקא מהסוף לגבי הציטוט שהזכרת. המשנה בסנהדרין פרק ד משנה ה כותבת "וכל המקיים נפש אחת [מישראל] מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא". זוהי רק מילה אחת אבל היא עושה הבדל של שמים וארץ. המציאות הצבאית היא בהחלט לא פשוטה, ולפעמים החייל הפשוט ניצב בפני דילמות לא קלות. מה שחשוב לזכור הוא, שבהחלט אנחנו נמצאים במצב של מלחמה. אולי לא של עם מול עם, אבל גורמי טרור בהחלט מחפשים את הפרצה המתאימה כדי להכנס ולפגוע. במידה והמציאות הייתה מתנהלת על פי כללים של שחור ולבן הכל היה הרבה יותר פשוט. כל האזרחים היו עוברים בידוק לפני מעבר, אך כל רכב או סיוע הומניטרי היה עובר ללא כל בדיקה. אמנם מה שקרה הוא שגורמים עויינים השתמשו באמבולנסים ובכל מיני תחבולות וניצלו בכך את המעבר החופשי של הרכבים. לא אחת שמענו על חגורות נפץ או אמל"ח שנמצאו מוסתרים בתוך רכבי הצלה. בעקבות כך החליט הצבא למנוע מעבר חופשי של אותם רכבים כדי להמשיך ולשמור על הבטחון. [חשוב לזכור ההוראות נוצרו לא בגללנו אלא בגלל הניצול של גורמי הטרור]. במצב כזה אין לנו אלא לשמוע לדברי חכמים שלימדונו מי שמרחם על האכזרים וכו´. זוהי החלטה לא פשוטה, אבל היא מחוייבת בגלל המציאות שנוצרה. לגבי הפקודות הגורפות הדבר נובע מאותו עניין. אם היה ביכולותו של צה"ל לאתר את הגורם המפגע בדייקנות ,מה טוב.אך מכיוון שגורמי הטרור מסתתרים תחת מסווה של אוכלוסיה אזרחית אין ברירה אלא לעצור את כולם ולבדוק אחד אחד. ושוב זה לא בגללנו או בגלל רצון שלנו להתאכזר לאותם אנשים. הטרור הוא שמכביד על אותה אוכלוסיה אזרחית. אני לא חושב שאתה צריך לסרב פקודה על אירוע כזה. זוהי פקודה הגיונית לחלוטין שנתנה מלמעלה, ולפעמים על בסיס מידע מודיעיני מדוייק על פיגוע שעומד לצאת לדרך. ברגע שמדובר על חיי אדם עדיף לקחת מקדם בטחון אחד יותר, מאשר להצטער אחר כל על אותם אנשים שייפגעו. המציאות לצערנו היא מורכבת אך פקודות הצבא נגזרות על פי התנהלות הדברים בשטח. אני מקווה שתקרא את הדברים ותמשיך לשרת את עמנו באשר אתה נמצא. בהצלחה ברק