מסירות נפש- איפה הגבול?

שאלה

שלום. לאחר פינוי עמונה חשבתי כי אסור לנו להיות יותר בפינויים, שכן יש כאן הצבת ערך אחד מול ערכים רבים שבעבודת ה´. (מקיימים א"י אך פוגעים בצניעות, ונשמרתם לנפשותיכם, ועוד רבים אחרים). בעיקר היה לי קשה עם הפגיעה הנפשית שנגרמת לנוער, ובפרט לבנות. מניין לנו לדעת מהו רצון ה´ כאן? אולי הקב"ה רוצה שנמסור את נפשינו כעת? אולי כן עדיף כאן ערך אחד על פני אחרים? ובכלל, כל חיינו כיהודים הם מסירות נפש (לגור בארץ, למשל), אז אולי גם כאן אין להתייחס לטענה שלהיות בפינוי זה פוגע בנפש של ילדה בת 16, ולהמשיך ולהאבק כך?

תשובה

שלום בבואנו לעמונה אנו זועקים את זעקת האמת, ארץ ישראל שלנו היא. הפוגעים בצניעות הם השוטרים. המסכנים חיי אדם הם השוטרים. אסור לנו להחשיב בעיות אלו כחוק טבע (רעידת אדמה או הר געש). גם במלחמתנו בערבים אנו טוענים זאת כל הזמן - פיגועים אינם סיבה לעזוב את ארצנו, אלא סיבה מצויינת להפסיק לתת כסף לערבים ולרחם עליהם... אמת, יש מצבים שבהם ריבונו של עולם חוסם בפנינו את הדרך האידאלית של הלכתחילה ומפנה אותנו לדרך של בדיעבד, כמו בימי ירמיהו שנצטוו ישראל לא למרוד במלך בבל אלא לשמוע בקולו. וכן בימי ר´ יוחנן בן זכאי אשר יצא מירושלים וביקש: תן לי יבנה וחכמיה. היכולת להכריע, דהיינו להבין מה ה´ רוצה מאיתנו, נתונה אך ורק בידי תלמידי חכמים, גם כשמדובר בשאלות פרטיות. אך כשמדובר בשאלה ציבורית, יכולת זו נתונה רק בידי יחידים גדולי החכמים הנושאים בעול הפסיקה שנים רבות והתמחו בתחום מיוחד זה. מאז ימי הבית יוסף אשר קיבל מהמגיד: "קומו ועלו לארץ ישראל" אנו הולכים במסירות נפש לארץ ישראל. וכך נהג ר´ ישראל משקלוב אשר אשתו וילדיו מתו בבואו לארץ ובכל זאת לא נרתע והמשיך לדבוק בה. בדורנו דור ה"פלורליזם" רבו הדעות אשר אפשר לשומעם מרבנים. יש מהם אומרים אנו נביא גאולה לעם ישראל בעזרת אהבת ישראל, ובעיקר בהרביית לימוד התורה הגואלת, ומי שמרבה בכך קדוש יאמר לו. אך לעומתם עומד הגאון הרב אברהם כהנא שפירא ופוסק תורה, תורה, תורה. המשמעות כל כוחנו לא בא אלא מתורה. כל מעשה שהוא אמיתי על פי דרכה של תורה נעשה. ועל כן נרבה בלימוד תורה נרבה באהבת הארץ ונעלה לארץ ישראל. אין סתירה בין הדברים ורק העומד בתוקף על כולם יזכה להם. ובאשר לפגיעה בנוער, כבר מובטח בישעיה נ"ו לאלה שבחרו באשר חפצתי יד ושם טוב מבנים ומבנות. רבש"ע מבטיח להם שפע רוחני אמיתי אשר עולה עשרות מונים על כל פגיעה שיכול איזה בן תמותה להזיק להם" "ה´ לי לא אירא מה יעשה לי אדם" (תהילים קיח) בברכה רבה, דוד