חמותי

שאלה

שלום, אינני דתייה, אך מגדירה את עצמי כ"מסורתית". אני קרובה מאוד ליהדות, אך אינני שומרת שבת. דרך האמונה שלי היא אחרת ואינני מזדהה עם הלכות שמירת השבת. עם זאת אני שומרת כשרות, מרבה ללכת לבית הכנסת, שומעת לא מעט הרצאות בנושא יהדות ומקווה לגדל את ילדיי ברוח הדת. התחתנתי לפני שנתיים. אבא של בעלי נפטר כשבעלי היה בן 16, ומאז משפחתו "התחזקה" והחלה לשמור שבת. גם בעלי שמר שבת למשך תקופה, אך במשך הזמן עבר לא מעט לבטים והתחבטויות בנושא, ושמירת השבת נחלשה אצלו. כשאני הכרתי אותו הוא כבר לא שמר שבת בכלל, אבל הסתיר את זה מבני משפחתו ובעיקר מאמו מחשש שזה יפגע בה. אמרתי לו המון פעמים שהוא צריך לומר לה את האמת כי השקר יכאב לה, אך הוא העדיף שלא לומר לה דבר. בכל אופן, אני הכרתי אותו כ"מסורתי" כמוני. הבהרתי לו שלמרות שהדת יקרה לי אינני מתכוונת לשמור שבת, שכן לא כך אני מאמינה וזו לא דרכי. הוא אמר שגם הוא איננו שומר שבת ואיננו מתכוון לשמור שבת. כעת אנו נשואים וגרים די קרוב לחמותי. מאז שעברנו לדירה שלנו כבר לא הייתה אפשרות להסתיר מחמותי את העובדה שאנו נוסעים בשבת. בעלי דיבר איתה על כך והיא קיבלה את זה קשה מאוד. כשהיא הקשתה עליו הוא אמר לה שהוא איננו שומר שבת בגלל "אילוצים", כלומר הוא רמז לה שהוא לא שומר שבת כי אני לא רוצה וכי אני לוחצת עליו בעניין הזה. יום אחד חמותי "כינסה" אותי ואת בעלי ואמרה לי שהיא דורשת שנשמור שבת. דבריה כוונו בעיקר אליי. היא אמרה לי שככה היא גידלה את ילדיה וכי היא האמא ויש לה זכות לדרוש זאת מאיתנו. אני השתדלתי שלא לפגוע ברגשותיה ולכבד אותה ככל שניתן, ואמרתי לה שלמרות שהיא חשובה ויקרה לנו, לנו יש את החיים שלנו, אנחנו כבר שני אנשים בוגרים, ושמורה לנו הזכות לקבוע בעצמנו כיצד נחייה את חיינו. היא לא קיבלה את זה ועד היום (עברה כבר שנה מאז) היא איננה מקבלת את זה. לכן, בכל פעם שאנחנו מעוניינים לנסוע בשבת למקום כלשהו בעלי מתפתל ומבקש שנוותר ומנסה בכל דרך אפשרית שלא ניסע כדי שזה לא יוודע לה. אני כועסת מאוד על בעלי. ראשית, על כך שכשדיבר איתה רמז לה שבגללי אנו נוסעים בשבת, כשזה בפירוש לא נכון. שנית, על כך שהוא מפר את הבטחתו אליי ומבקש לחיות על פי הסטנדרטים ואמות המידה של אימו. אני מאמינה שהוא צריך לחיות את חייו כפי שהוא מוצא לנכון (הוא שלם לגמרי עם החלטתו שלא לשמור שבת, הבעייה היחידה שלו היא רגשותיה של אימו). אני מבינה את הבעיתיות שבעניין, ואני מבינה כמה קשה לו ושחובה עלינו לכבד את הורינו, אבל מה איתי ?? אני ממש סובלת, אינני יכולה לחיות את חיי בחופשיות, צריכה להסתתר ולהתנצל בכל פעם שאני רוצה לנסוע לאנשהו בשבת, ובכלל מרגישה שהתחתנתי עם חמותי ולא רק עם בעלי. חשוב לי מאוד לשמוע דווקא את דעתו של אחד הרבנים בעניין...

תשובה

שלום וברכה אני חייב לומר שהשאלה שלך מורכבת מאד. אם למשל היית שואלת לגבי "געפילטע פיש", כלומר, היית מספרת שחמותך אומרת לכם שאתם חייבים לאכול כל שבת געפילטע פיש, ואיזה מן בית יהודי הוא בית שלא אוכלים בו געפילטע פיש בשבת, והיא מרגישה שבתור אמא שלכם יש לה את הזכות לומר לכם שאתם חייבים לאכול געפילטע פיש כל שבת. אז הייתי אומר לך, שמה שאוכלים בבית זה העסק הפרטי שלך ושל בעלך, ואין לה לחמותך לקבוע לכם דברים בחיי הנישואין, ותאכלו מה שאתם רוצים. אבל, מה לעשות, את לא שאלת לגבי געפילטע פיש אלא לגבי שמירת שבת. ולשמור שבת זה דבר חשוב מאד בבית יהודי. כל האופי של הבית נקבע כתוצאה מכך, אז למרות שזה נכון שלחמותך אין את הזכות להתערב בחייכם הפרטיים, אבל אני מרגיש מבין השיטין של שאלתך, שבעלך מאד קרוע בעניין זה. יש לי ספק גדול לגבי דעתו האישית אודות שמירת שבת, בלי קשר לאי הנעימות מצד אמו. הייתי שואל אותו, אילו חמותך לא היתה גרה קרוב, האם אז לא היתה לו כל בעייה לחלל שבת, או שהוא גם אז היה מעדיף שלא לחלל את השבת ? נראה לי שכדאי לכם לעשות בירור יותר עמוק בנושא שמירת השבת ואופיו של הבית שאתם רוצים לבנות ביחד. במיוחד לפי מה שכתבת שאת רוצה לגדל את ילדייך ברוח היהדות. הרבה הצלחה בהמשך, בעזרת ה´ יתברך לתוספת קדושה בכל התחומים. יעקב סביר