בנית הרצון אצל הילד

שאלה

שלום, קראתי את המאמר של הרב יהושע ויצמן לפרשת בשלח. בסוף המאמר כותב הרב על הענין החינוכי של נושא הרצון באדם ואומר ש"אם רוצים אנו באנשים שעולמם רוחני, ששאיפותיהם רוחניות, עלינו להשקיע בבנין הרצון שלהם, ולא רק בכך שיעשו את המעשים הנכונים." המאמר עשה עלי רושם ורציתי לשאול [איך, בפועל, בונים את הרצון אצל הילדים?] כדי שיפתחו את השאיפות לכיוון הנכון והרצוי? בתודה - אריאלה.

תשובה

לאריאלה שלום וברכה, כפי שאכן העלית בשאלתך, החינוך אינו אילוף שמטרתו להשיג עשיה של כך וכך (להתפלל, ללמוד תורה, לומר אמת, להתנהג בדרך ארץ ובנימוס וכו´). [המחנך האמיתי מבקש לפתח ולבנות את רצונו של הילד, כשהמטרה הכללית היא: "להיות טוב!"], להיות ולעשות טוב – לעצמו, למשפחתו, לחברה שסביבו, לעמו ולעולם כולו. את הכלל הגדול הזה אנחנו פורטים לפרוטות קטנטנות, הבאות לידי ביטוי במעשים הקטנים והיומיומיים שלנו (איך לסדר את החדר, איך להתיחס לבקשה של ההורים ושל האחים, מתי לקום בבוקר וכיצד להעביר את הזמן הפנוי וכד´). ישנם דברים שאנו רוצים לעודד ולשבח (באמת, מכל הלב): מעשה טוב שעשו, התנהגות או אמירה יפה שנאמרה, ויש מעשים שחשוב לדחות ולשלול: אמירת שקרים וקללות, גניבה, בזבוז זמן וממון ועוד, כל הורה לפי דרכו החינוכית ועולם הערכים השלם והמלא שאותו הוא שואף ורוצה להעביר לדור הבא. נקודת המוצא היא: [הילדים לומדים מהו טוב ומהו רע, מהי אמת ומהי שקר - לפי המעשים שאנו עושים, לפי ההתנהגות שלנו. הם שמים לב, למה אנו מקדישים את הזמן, אלו דברים אנו עושים בשמחה ומה נעשה בעל כורחנו ומתוך הכרח.] לפי המטרות שאנו מציבים לעצמנו כך אנו בונים את סדר היום שלנו ואת המעשים שאנו עושים וההתייחסות שלנו למציאות שסביבנו מלמדת את הילדים מה נכון וחיובי, למה יש לשאוף ובמה להשקיע. [כדי לבנות את הרצון אצל הילדים - צריך קודם כל, שהרצון הזה יהיה אמיתי וחזק אצלנו, ההורים.] דברים שברורים לנו (בתורה, במידות, בבין אדם לחברו) יועברו הלאה גם לילדים והם ירצו לעשות ולנהוג כפי שאנו נוהגים. בנוסף, גם המסר שאנחנו משדרים לילדינו (ברוב הפעמים - כמסר סמוי) קובע וחוקק בנפשם את היחס לכל דבר ודבר, ולפיו הם בונים את רצונותיהם ומעשיהם בהמשך דרכם (מחר ובעוד חמישים שנה). לסיכום (כמה שאפשר): א. לברר ולבנות לעצמנו עולם ערכים מסודרשאנו חיים (עד כמה שאפשר) על פיו- בחלוקת הזמן ובעיסוק בעיקר ופחות בטפל. ב. תשומת לב והקשבה למעשים שילדינו עושים ותגובה נכונה בהתאם (גם חוסר תגובה מעבירה מסר). ג. חשוב להיות מודעים לכך, שילדינו "עוקבים" אחרינו וקולטים כל דבר שאנו אומרים ועושים, מתוך הערכה עצומה שיש להם אלינו. ד. להגיב נכון - בעוצמה הראויה, בזמן הנכון (לא להסחף, ומאידך, לא לנסות להציג הצגות) ה. לא לחפש מתכונים ופתרונות קלים ("מה עושים כשהילד משקר?") - למצוא את הדרך בעצמנו לפי הכללים הנ"ל (אין כמו האינסטינקט הבריא של אמא). ו. ללמוד מהטעויות שלנו, ומנסיונם של אחרים (שיעורים מ"בנין שלם" למשל). בהצלחה אמיר elon_more@shoresh.org.il