דחוף! - עמונה! - שיעור של הרב אליקים לבנון

שאלה

אני לא יודעת מה לעשות, כיצד לנהוג, מה נכון ומה לא. הייתי בעמונה היה כ"כ קשה לראות את מלחמת האחים שהיתה שם (התמונות מהדהדות בראש), כ"כ הרבה דברים, שאלות, בלבול. מה עכשיו? הייתי גם בגוש בגירוש בביה"כ בנווה דקלים שבעז"ה עוד נחזור... וגם שם, למרות שרק בגלל שהמצב דרש זאת ולא יכולתי להישאר כך למטה הרגש אמר לי לעלות, היה שם כ"כ שונה, כאילו בקושי תפילות זעקה לאלוקים, היה חסר את האויר, קירבת אלוקים כ"כ שונה... מה עושים? לאן פונים? איך ממשיכים? מה עם עמ"י? האם זה מה שיקרה חס ושלום אם עוד הפעם ירצו לגרש? האם זוהי הדרך? אך יהיה יחסנו לעמ"י? לאיפה לוקחים את זה ? איך מתחזקים? תודה מראש ובצפי´ה לאולה שלמה הדי´ה

תשובה

שלום וברכה,
אכן, נפל דבר בישראל, דבר שלא נראה כמותו, בעוצמה שכזו – יהודים המכים יהודים באכזריות ובברוטאליות, מתוך שנאה תהומית. מה לחשוב? איך להמשיך הלאה? האם לא השתנה שום דבר? בהחלט – [השתנה לטובה!] לצערי, לא ראיתי התייחסות רבה של רבותינו לנושאים שבכותרות, ולכן, אנסה להעלות מספר נקודות וכיווני מחשבה ששמעתי [ממו"ר הרב אליקים לבנון שליט"א], ראש ישיבת אלון מורה ורב הישוב (כמובן, ע"פ הבנתי ועל אחריותי בלבד): ******** ראינו רבים שהתאספו לעמונה, נוער, בנים בנות, מבוגרים וזקנים – מה באמת, היתה המחשבה שדחפה אותם להגיע לשם? הרי הם ידעו שלא ילקקו שם דבש? התשובה ברורה: כולנו רוצים להסיר את החרפה שנותרה מימי הגירוש! היום ["כולנו כפר דרום!"], לא עוד חיבוקים ונשיקות, מתברר לנו שלא זו דרכה של תורת אמת. אמנם, היתה מחשבה ראשונית שבג"ץ יעצור ברגע האחרון – לנסות ולהגיע להסכם ללא שפיכות דמים, ותתקבל ההצעה שהעלו תושבי עמונה, שהם יפנו בעצמם את הבתים ויעבירו אותם למקום אחר, וימנע בכך המאבק. כך נכתב בתצהיר שהוגש לבג"ץ, מתוך רצון למנוע את ההצגה שממלא-מקום-ראש-הממשלה מבקש להשתמש בה כתעמולת בחירות. [בידם של שופטי בג"ץ היתה אפשרות למנוע את ההתגלגלות הזו שהיינו עדים לה, אבל הם בחרו אחרת.] למעשה, הרכב הדיון בבג"ץ לא הותיר תקוה רבה שההסכם יתקבל, ואכן, בג"ץ דחה את הצעת הפשרה, בתואנות מוזרות, שאי אפשר לעצור את הצבא שנערך ומוכן כבר במקום, והיה צריך להשיג את הפשרה קודם לכן(?). לאחר הכרעת בג"ץ היתה התלבטות אמיתית – האם להתקפל כאבלים ולקבל את הדין, או "ללכת על כל הקופה" – והבחירה נפלה באופן טבעי. לכל בר דעת היה ברור שאי אפשר לנצח את הצבא והמשטרה בכוח, זו אשליה ברורה, מאידך, אף אחד גם לא תאר לעצמו שהאלימות שינקטו השוטרים תהיה כל כך ברוטלית וקשה (די להביט בתמונות ולראות באיזו שנאה הדברים נעשו, בודאי בהוראה מגבוה), עד שאפילו התקשורת (שלא חשודה בתמיכה במאבק), שעודדה את התנהגות השוטרים בשעות הראשונות – קלטה מה קורה ועצרה לרגע, ובשעות הצהרים ולמחרת שמענו מנגינות קצת אחרות משם. איננו תולים תקוות בתקשורת – היום היא יוצאת כנגד המשטרה, אבל מחר יהיה יום חדש,כידוע. ואף על פי כן, מלאך רע בעל כורחו עונה אמן – כי מול אמת ושקר ברורים כל כך – קשה לעמוד. עד כאן ברובד החדשותי. אבל מה באמת קורה כאן? במבט לאחור, מה רבש"ע רוצה מאיתנו, לאן הוא מגלגל ומוביל אותנו – אילו מטרות הוא רוצה שנציב לעצמנו, מהן התוצאות שצריכות לצאת מהיום הזה? רבש"ע הכריע, שאין מקום לפשרה הזו בבג"ץ. אסור לשכוח את יסוד היסודות: [אין צעד ציבורי שהקב"ה לא מכון אותנו בו]. זוהי האמונה שלנו ברבש"ע, מנהיג ומנהל העולם. ואכן, באופן ספונטני, לכולם היה ברור שלא מתקפלים אלא עומדים ומוחים – בתוקף ובעוצמה. לבטא נחישות של אמת, [להציב אמת מול השקר] העולה כעת ולדעת שהשקר קורס והולך. היום, מחר, בעוד 20 שנה. אבל זו הדרך שבה אנו צועדים. הקב"ה אינו צמא דם ח"ו, אבל דרך הבירור של "מי יתן טהור מטמא, לא אחד" – יחידו של עולם מוליך אותנו בדרך הבירור, מה טמא ומה טהור, מה אמת ומה שקר, והדרך היא דרך נוקבת וכואבת לעיתים. [לברר בין אמת לשקר, בין טוב לרע, בין אור לחושך, בין טהור לטמא.] הנוער, המבוגרים , גברים נשים וטף, גילו גבורת נפש עצומה, אבות התגאו בבניהם. נגולה החרפה מעל עם ישראל. לא היו חיבוקים, לא נשיקות ותיאומים. [דרך אחרת ראינו שם, דרך של גאות, עמידה על האמת שלנו!] המאבק היום הוא על כל המכלול, על כל מהותנו, כשכרגע הוא עומד בנקודה של 9 בתים בעמונה. כולם קבלו מכות – מחברי הכנסת דרך מבוגרים וזקנים ועד ילדים קטנים. אבל כולנו עלינו קומה בהתבררות הזו, מול עולם השקר שנחשף לאט לאט והתמוסס קצת, והאמת והטוב מתבררים, מתוך אימוץ הכוחות וליכוד השורות. יש לנו [אמונה ברבש"ע] שמוביל אותנו. יש לנו [אמונה בתורת אמת] שתנחה אותנו. ויש לנו [אמונה בעם ישראל], שייחשף (מהר, לאט יותר - איננו יודעים כיצד בדיוק) לאמת הזו, יוקיע את השקר מתוכו ויתחבר לאמת הגדולה שתוביל את כולנו קדימה, מתוך דרך ברורה ואמתית. [התקדמנו קדימה –] א. [האמת והשקר] מתפרדים ומתבררים יותר ויותר, וכל אחד צריך להחליט היכן הוא עומד. ב. [אחדות הכוחות] שמתגלה כעת במחנה, מתוך הבנה שיש קו וקול ברור מתוך אמת.
בברכת שבת שלום אמיר.