אמא מבוגרת

שאלה

שלום כבוד הרב,

אמא שלי, אשה מבוגרת, מאז פטירת אבא חיה לבדה. מזה תקופה ארוכה שהיא ממש ממררת לי את החיים, כמה שקשה לומר כך על אמא. היא מבקרת אותי בכל הזדמנות, טוענת שאני חיה בשקר, מבקשת שלא אתקשר איתה בע"ש כדי לאמר לה שבת שלום, כי היא לא רוצה לדבר איתי. אני ממש במצוקה כי אני מרגישה שאינני מכבדת אותה כראוי כי היא לא רוצה.

תשובה

יש דמיון רב בין חיים של ילד קטן לבין חיים של אדם מבוגר, בצדדים הטכניים. למשל, תינוק מתקשה בהליכה, וגם מבוגרים מתקשים בהליכה. תינוק צריך עזרה באכילה וכן לעיתים מבוגרים נזקקים לסיוע דומה. גם בצד הרוחני יש דמיון בין אלה לאלה. התלות באחרים גורמת לצורך בתשומת לב. ילד נזקק לתשומת לב של הוריו, ולפעמים אנו רואים אדם מבוגר הפועל כדי להשיג תשומת לב. כמובן שדרכי הפעולה שונות, אך המטרה דומה.

כבנים להורים מבוגרים, חשוב לנו לזהות צורך זה, כדי לנתח את דרך התגובה שלנו. כמובן שיש הבדל בין תגובתנו כהורים לילדינו, לבין תגובתנו כבנים להורינו, מפני שאת ילדינו אנו מצווים לחנך, ומכאן נגזרות תגובותינו. לעומת זאת, אין אנו מצווים כלל "לחנך" את הורינו. אדרבא, אנו מחוייבים במצוות כיבוד הורים. וכאן המקום לסמן תופעה המתרחשת לא אחת:

הורה המשתמש במצוות כיבוד הורים, כדי לזכות על ידה לתשומת לב. דוגמא לדבר, המקרה שלך כבת לאם מבוגרת. אמא יודעת ומכירה היטב את רצונך העז לקיים בשלמות את מצוות כיבוד אם המוטלת עליך. היא משתמשת בכך, ופועלת כמו "ילד כח", המנסה לזכות ל"תשומת לב שלילית" הכיצד?

היא דוחה בצורה בוטה מאד את הכוונות הטובות שלך, ומכריזה בפניך שהכל שקר, והיא , האמא, איננה רוצה בכיבוד אם הנובע ממקור שיקרי, לכן היא מבקשת שלא תנסי אפילו לכבד אותה, שלא תתקשרי איתה וכד'. אם נשאל את עצמנו, האם באמת אינה רוצה שתתקשרי? התשובה חד משמעית: היא רוצה שתרדפי אחריה, תתחנני בפניה, אמא יקרה, אני רוצה לקיים מצוות כיבוד אם, אנא, תני לי הזדמנות כזו, בבקשה, אל תדחי אותי.

ואם תשאלי: מדוע היא זקוקה לכך, הרי אני מוכנה להעניק לה הכל, ומדוע שתשיג את תשומת הלב שלי דווקא באופן שלילי כזה, ולא בצורה הפשוטה של יחס ישיר וכבוד שאני רוצה לתת לה. התשובה לכך היא , שכך היא ממשיכה בשליטה עלייך, לא את, הבת, תחליטי כיצד לכבד אותה, אלא היא, כאם, תמשיך לשלוט עלייך ולקבוע לך כיצד תתנהגי כלפיה. אני חייב להוסיף , שאני מצטער בהעמדת הדברים בצורה כל כך לא יפה כלפי האמא, אבל רק ניתוח כזה יכול להוביל לתיקון. כיצד מתקנים?

בראשונה, יש לדעת מהן גדרי מצוות כיבוד אם. ההגדרה היא להתייחס אל אמא בכבוד. לעזור לה בתחומים שהיא צריכה אותנו, בקום עשה, וגם בלא תעשה, הנלמד מ"מורא", לא לסתור דבריה, לא לשבת במקומה וכד'. אין לנו כל חובה לרדוף אחריה, בעת שאינה רוצה לקבל מאתנו כבוד. ענין שני הוא, שכדי לכבד בצורה נכונה, אנו חייבים להשתחרר מרגשות כלפי אמא. היא מנצלת את רגשותינו, "מנגנת" עליהם, וגורמת לנו להרגיש אי נוחות כלפיה.

כיצד משתחררים מרגש פשוט וטבעי כלפי אמא? ע"י החלטה, שמעתה, נראה את אמא במשקפיים אחרות. נניח שהשכנה של אמא היתה מתייחסת כלפינו ביחס בוטה, כיצד היינו מגיבים? ברור שהיה לנו קל, מפני שאין לנו סנטימנטים כלפיה, ואם היא דוחה אותנו, נחייך לעצמנו, ולא נכנס למתח וכד'.

אם כן, מעתה, אמא אינה אמא שלנו, אלא היא "השכנה של אמא". בכך אנו מנטרלים את הרגשות שלנו כלפיה, ומסוגלים לפעול ע"פ הדרכת השכל, הדעת, ללא רגשות. לכן, למשל, אם אמא מאשימה אותך כאילו את חיה בעולם של שקר, ואינה רוצה שתברכי אותה ב"שבת שלום" בערב שבת, חייכי לעצמך, ואמרי, ש"השכנה של אמא" מנסה לעשות לך תרגילים של משיכת תשומת לב. אבל את, כבת נבונה, לא תכעסי עליה כלל, ולא תכנסי למצוקה בגלל מצוות כיבוד אם, אלא תחליטי, שכעת אין מצב להתקשר אליה. ואין צורך להגיב כלל על דבריה. כאשר תתמידי בהרגשת השחרור מהלחץ שיש לך כלפי אמא, תוך פרק זמן קצר אמא תבין שהיא רק מפסידה מיחסה אליך, ומערכת הקשרים תחזור ותבנה על בסיס אמיתי וחיובי.