החזרת המנהיגות לאבא

שאלה

שלום כבוד הרב,
אנו, בנים ובנות למשפחה מבוססת, חלק נשואים וחלק רווקים, ואנו בדילמה, כיצד לנהוג כלפי אבינו. בשנים האחרונות יש מתח בבית ההורים סביב נושא הבריאות של אבא. הוא אוכל ועולה במשקל. לחץ הדם עלה לו ועוד מערכות נפגעו. הרופא אומר שהוא על סף סכנה, ואם ימשיך לאכול בלי הגבלה, הוא עלול למות. כל המשפחה מתחננת לפניו, והוא ממשיך בדרכו. מה אנו, כילדים יכולים לעשות במצב של פיקוח נפש?

תשובה

הדאגה שאתם מגלים כלפי אביכם, מבורכת וטובה. אולם, סתם דאגה לא תמיד מביאה את הפיתרון. כי הנה, אתם וגם אמא דוחקים בו לעשות דיאטה, והוא בשלו. דבר זה אומר דורשני, שהרי מדובר באדם מבוגר, נבון ומצליח, אשר השכיל לבנות משפחה מבוססת, כדבריכם. והנה אנו רואים שהוא מתנהג בצורה ילדותית, ובחוסר שיקול דעת. לעיתים, אצל אנשים מבוגרים המאבדים את עצמאותם, והם זקוקים לעזרה בישיבה, בקימה, ברחצה, באכילה וכד', מתרחשת תופעה של שיבה לגיל הילדות.

התלות באחרים גורמת להם לנסות ולשפר את מצבם על ידי תגובות לילדים, כמו בכי, תלונות על הזנחה וכדומה. כל זאת כדי לזכות לתשומת לב של המטפלים בהם. אולם, משאלתכם אני מבין שהאבא ממשיך לתפקד כאדם עובד, ואיננו תלוי באחרים, ואף על פי כן, ניכרת אצלו התנהגות ילדותית. לכן, יש לחפש את הסיבה במקום אחר.

בזהירות, אני מציע לכם לבדוק, מי היה הנושא העיקרי באחריות להתנהלות המשפחה, האמא או האבא. מתוך העובדות שציינתם, נדמה לי שהתשובה לכך היא, שאמא נשאה בעול יותר מאבא. ייתכן שאבא היה והווה המפרנס הראשי, אולם, הדומיננטית בבית זו אמא. מערך משפחתי כזה, יכול לגרום לאבא, להגיע למצב בו הוא מתריס כלפי כל המשפחה, בהתפרקות מאחריות על עצמו, וממילא במידה מסוימת על כל המשפחה. 

לפי תיאורכם התנהגותו של אבא היא תשדיר האומר:"אני אינני אחראי על עצמי. אני אוכל מה שאני רוצה, ולא אכפת לי כלל שאני בא לידי סכנה. אם אתם רוצים, קחו את כל האחריות, וטפלו בי". למעשה, התגובה שלכם היא אכן קבלת האחריות עליו. אתם מדברים, משכנעים, מתחננים לפניו ומן הסתם גם פה ושם צועקים ונוזפים בו, לחזור לדרך הבריאות. אם כן, למעשה, אתם נופלים בפח שהוא כורה לכם. כפי שהבהרתי, ההתנערות שלו מאחריות, לדעתי נעוצה בכך, שגם קודם לכן נשללה ממנו האחריות על הבית, וזאת, כתוצאה מהדומיננטיות של אמא. לכן, הוא נוקט כיום בצעדי מחאה על כך.

אם אכן אלה הם פני הדברים, אם כן הדרך היא ממש הפוכה. במקום לבקש ולדרוש ממנו, שוחחו איתו בשלווה ובנחת, ואמרו לו, שאתם כבנים, בנות, יכולים להיות רק יועצים שלו. ואם הוא רוצה לאכול ולמות, לא תתערבו כלל בהחלטתו, ותכבדו אותה. ובכל זאת, עצה טובה תנו לו, שכדאי לו לשקול את דרכו.

על ידי כך אתם נוהגים בראש ובראשונה לפי מצוות התורה, "כבד את אביך" והנה אתם מכבדים את רצונו. בנוסף, אתם מבהירים לו שכל האחריות מוטלת עליו ואתם לא תקחו אותה ממנו. אולם, חייב להיות לדרך זו מרכיב נוסף, והוא, העמדתו של אבא כראש המשפחה, כנותן הטון בבית. גם אם בתחילה יעשה הדבר באופן קצת מלאכותי, אף פעם לא מאוחר לתקן, ובזמן קצר אכן ייטול אבא את השרביט, ומיד יבוא גם שינוי דרסטי בהרגלי האכילה שלו.