כיבוד הורים מכים

שאלה

במסגרת לימוד על כיבוד הורים עלתה השאלה: האם ילד שהוריו מכים אותו חייב עדיין בכיבוד הורים? ואם כן, איך ומדוע?

תשובה

שלום וברכה, הלכות כיבוד הורים ומוראם מובאות כחלק מההלכות בשולחן ערוך (בחלק יורה דעה סימן רמ´), והן הלכות לכל דבר, כמו הלכות תפילה, שבת ובשר בחלב. ההלכה מגדירה באופן ברור מהם גדרי החיוב ועד כמה צריך לכבד הורים, לדוגמא (לקט מהסימן הנ"ל): "איזהו מורא? לא יעמוד במקומו המיוחד...ולא ישב במקומו המיוחד...לא יסתור את דבריו...לא יקראנו בשמו..." "איזהו כבוד? מאכילהו ומשקהו, מלביש ומכסה...ויתננו לו בסבר פנים יפות..." ואפילו- "עד היכן מוראם? היה הבן יושב בראש הקהל ובאו אביו ואמו וקרעו בגדיו והכוהו וירקו בפניו...לא יכלים אותם אלא ישתוק ויירא מן מלך מלכי המלכים שכך ציווהו." "עד היכן כבוד אב ואם? אפילו נטלו כיס זהובים שלו והשליכוהו בפניו לים לא יכלימם ולא יצער בפניהם ולא יכעוס כנגדם אלא יקבל גזירת הכתוב וישתוק." אבל, יש גם גבולות בחיוב המצוה: "זה שמאכילהו ומשקהו - משל אב ואם..." (ולא משל הבן) "תלמוד תורה גדול מכבוד אב ואם." "אמר לו אביו לעבור על דברי תורה...לא ישמע לו." "אם האב מוחה בבן לישא איזו אשה שיחפוץ בה הבן אין צריך לשמוע אל האב." אלו מספר דוגמאות שמהן אפשר לקבל תמונה כללית על גדרי המצווה. [אבל], אם קראנו מה כתוב, צריך גם לשים לב למה שלא כתוב: [אין בשום מקום חיוב לאהוב את ההורים!] זה נשמע ברגע הראשון קשה ומוזר, אבל ההלכה מחייבת כבוד - אולי אפילו כבוד חיצוני, כי יתכן שהבן בעצם, בז לאביו על התנהגותו ובכלל לא מעריכו, [ואף על פי כן] - הוא עדיין חייב לכבדו ולירא ממנו, אך לא כתוב שחייב לאהוב אותו! (יש מצוות שבהן אנו מצווים לשלוט על הרגש ולכוונו ע"פ ציווי התורה - אהבת הרע והגר, איסור שנאה וכד´), אך כאן לא הוגדרה אהבה אלא כבוד ומורא). בעצם, יתכן מאוד שהבן כלל לא אוהב את הוריו, אך מכבדם כלפי חוץ, בסבר פנים יפות, ואילו בתוכו פנימה - הוא לא מעריך אותם ואת התנהגותם. זו נראית סתירה במבט ראשון, אך באמת היא המאפשרת לבן למצוא את השביל הנכון ביחסו להוריו. שלא יובן לא נכון: [בודאי שהמצב הבריא והטבעי הוא שהילדים אוהבים ומעריכים את הוריהם!], אוי ואבוי כשאין הדבר כך. אבל במצב הלא טבעי (כשההורה מכה, למשל), יש במהחלט מקום ל"יחס כפול" - של דחיה פנימית וכבוד חיצוני, שלא לבישם ולצערם וכו´, כפי שההלכה מגדירה. אין זו "החלקה" וערמומיות, אלא הגדרת היחס הנכון כלפי ההורים, מתוך הכרת הטוב וראיה נכונה ושלמה שלהם. לסיכום, גם ילד מוכה עדיין חייב בכיבוד הוריו ובמוראם, אך צריך לפתוח את השולחן-ערוך ולראות מה כלול בחיוב זה ומה [לא] כלול בו. ובעזרת ה´, ישארו הלכות אלו כשאלות מחשבתיות בלבד, ונזכה להשבת לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. בברכה אמיר