empty label
מה ההבדל בין דאגה להתערבות להורים?
שאלה
שלום כבוד הרב,
אנו בנים להורים מתבגרים. כולנו נשואים ובעלי משפחות. ההורים גרים לבד אך אנו דואגים להם מאוד. שניהם לא בריאים, הם נזקקים מידי פעם לטיפולים. כמו כן, הם נוהגים לבד ברכב, וכבר מספר פעמים שהיו להם תאונות, כנראה משליטה לא מלאה. ביקשנו מהם לעבור לדיור מוגן אבל הם מתעקשים להסתדר לבד. האם יש זמן בו מפסיקים להתחשב בדעתם?
תשובה
כיבוד הורים היא מצווה קלה שבקלות וקשה שבקשות. מחד, מה יותר פשוט וברור מלנהוג כיבוד בהורים אשר גידלו אותנו ודאגו לכל מחסורנו. מאידך, מגיע גיל בו הבנים כבר מפלסים לעצמם דרכי חיים עצמאיות. כאשר מגיע הזמן בו ההורים נזקקים לעזרת הילדים, עלולה להתפתח התנגשות בין דרך ההורים לדרך הבנים.
במצב כזה, אנו חייבים לאמץ שני כללים. הכלל הראשון הוא, שילדים לא מלמדים את ההורים, ובודאי לא אומרים להם מה לעשות. דרכו של עולם היא, שהורים מחנכים ומלמדים את ילדיהם, ולא להיפך. כלל זה נכון גם במקום או בזמן שהילדים הנם בעלי יכולות גבוהות יותר מההורים, יכולות בחומר או יכולות ברוח. המדרש בתחילת פרקי דר' אליעזר מספר על ר' אליעזר בן הורקנוס שעזב את בית אביו ועלה ללמוד תורה אצל רבן יוחנן בן זכאי. אביו שלא שמע ולא ידע מה מעשיו, עלה לירושלים ובא לבית מדרשו של ריב"ז כדי לצוות שהבן הסורר לא יקבל חלק בירושה. ריב"ז ציוה על ר' אליעזר להתחיל לדרוש בדברי תורה, ופתאום שם ר' אליעזר לב לכך, שאביו עומד על רגליו ושומע. "אמר לו, אבא, שב, שאיני יכול לומר דברי תורה ואתה עומד על רגליך" (פרקי דר"א פרק ב'). למרות היחס הקשה שהפגין האבא כלפי בנו, לא יכול היה הבן לראות את אביו כתלמיד העומד לפני רבו.
על פי כלל זה, אתם הבנים יכולים ורשאים להציע להורים לעבור למגורים בקרבת מקום אליכם, או לעבור לדיור מוגן, כל זמן שאינם מתרצים לכך, יישאר המצב על כנו, ללא שינוי. הכלל השני שצריך להנחות אתכם הוא, שההורים הנם אנשים נבונים, וזכותם המלאה להחליט כיצד יבלו את שנות הזקנה שלהם. גם אם לכם הבנים, נראה שצורת חיים כזאת עלולה חלילה לקצר את ימיהם, מפני שהם חשופים לפגיעה בתאונת דרכים או מחולי, רק הם יכולים להחליט על כך.
קחו לדוגמא, שבלחץ הבנים, יסכימו ההורים לדיור מוגן, בכך הנכם פותרים את הנושא החומרי, הדאגה לגופם של ההורים, לטיפול נאות במחלותיהם וכד'. אך שערו בנפשכם, למשל, שההורים לא יהיו מרוצים שם, והלחץ הנפשי שלהם יגבר עד שהוא, חלילה, יכריע אותם. יצא שכרכם בהפסד גדול. כי אם ימשיכו ההורים במצב הנוכחי, לפחות ברור שנפשית טוב להם, ויכולים הם להאריך ימים, גם אם מידי פעם יסבלו מתאונה או מחולי. השפיטה, מה באמת טוב יותר להורים, נתונה באמת רק בידיו של הקב"ה, שהוא בוחן עתידות. משום כך, תפקידנו רק להיות יועצים, אך אסור לנו להכריע לכאן או לכאן. וכאשר אין הכרעה, שב ואל תעשה עדיף, כלומר להשאיר את המצב כמות שהוא.
יסוד נוסף שחובה עליכם לדעת הוא, שמצוות כיבוד הורים המוטלת עליכם, איננה מצווה בכל מחיר ובלא כל מגבלות. מבחינה מוסרית וגם הלכתית, מצוות כיבוד הורים מוגבלת, למשל, אם אחד הבנים ייאלץ לעזוב את עבודתו, ולאבד את פרנסתו, מחמת הצורך לשהות עם ההורים, הרי הוא פטור מהמצווה. (מלבד "כיבוד בגופו" כמו רחיצה, סיכה, שהם טיפול בגופם של ההורים, ובכך הדין שונה, כפי שפוסק השו"ע יו"ד רמ, סעיף ה). בכל אופן, ההגבלות ההלכתיות, המצמצמות את מצוות כיבוד הורים, לגביכם, משמעותם שאין לכם חובה "להפוך את העולם", כדי שההורים יסכימו לעקור דירתם למקום טוב יותר.
חובתכם רק לנסות, להביאם לחשוב אחרת ממה שהם חושבים כיום. אם תצליחו, מה טוב, ואם לא, קיימו בעצמכם את מאמר חכמים, איזהו עשיר השמח בחלקו. שימחו אתם, הבנים, בהורים שיש לכם, עזרו להם כפי יכולתכם, והיו שלמים עם רצונם של ההורים, כי רצונו של אדם, זהו כבודו.