empty label
כשאבא מתפרץ בכעס, הסיבה לכך היא חוסר בטחון עצמי.
שאלה
שלום הרב,
אני עומד לסיים את שירותי הצבאי, ויש לי בעיה כיצד להתייחס לאבא שלי. לפעמים אני מרגיש שקשה לי לכבד אותו, מפני שהוא מגיב בהתפרצויות של כעס. גם אם רוב היום עובר בשקט, לא ייתכן שבמשך היום לא תהיה לפחות פעם אחת התפרצות של כעס. לפעמים זה על אימא, ולפעמים עלינו הילדים. בדרך כלל זה בא על דברים של שטות, כמו איזו מילה שהרגיזה אותו או משהו שעשינו או לא עשינו. הבעיה היא אצל כל האחים. האם יש מה לעשות?
תשובה
אכן, מצוות כיבוד הורים נראית פשוטה, אך לעיתים היא מסובכת וקשה לקיימה. לפני הכל כדאי לברר לעצמנו, מדוע אדם מגיע לכלל כעס. המניע המרכזי לכך הוא פער בין הרצוי לבין המצוי. לכל אדם יש מערכת ציפיות מסביבתו, לפעמים ציפיות ריאליות ולפעמים לא ריאליות. כאשר הציפייה מתממשת, זורם הכל על מי מנוחות. אולם כאשר הציפייה אינה מתממשת, עלול האדם להגיב בכעס. אולם, המקרה אותו אתה מתאר כשאבא מתפרץ בכעס לפחות פעם ביום, הסיבה לכך היא חוסר בטחון עצמי. כאשר אדם יודע שהוא צריך להנהיג את משפחתו והוא חושש שאין בו את הכוח לעשות זאת, הוא מחפש לעצמו דרך להעצים את כוחו. התפרצות של כעס משרתת מטרה זו, כי היא נותנת תדמית של מי ששולט בביתו. במשך הזמן הופכת התנהגות זו להרגל ובכל פעם שהוא רוצה שדעתו תשמע, הוא מתרגל להשיג זאת על ידי ההתפרצות. אתה, כאחד מבני הבית, כדאי שתשים לב ותנסה לבחון האם אבא נוהג כך כאשר הוא נתקל בהתנגדות לדבריו או ניסיון לנהוג באופן שונה ממה שהוא חושב.
אם תשאל ותקשה עלי, הרי פשיטא שהוא רוצה שדבריו ישמעו ולכן הוא כועס כי אחרים לא חושבים כמוהו, ודאי שכך הוא. אבל כוונתי לומר שאדם בעל ביטחון עצמי מסוגל להכיל ולקבל גם בעלי דעה שונה משלו בתוך ביתו. כאשר ראש המשפחה מקרין שלווה וביטחון, אין לו לחשוש ממצב בו אחד מבני הבית סובר אחרת ממנו. הוא יכול להעלות נושא מסוים לדיון ולבחינה מי צודק. הוא מסוגל גם להודות בטעותו. אין זו פחיתות כבוד לאב לומר טעיתי בשיקול הדעת, ואני מקבל את דעתכם. אדרבא, הדבר רק מוסיף ומעלה את מעמדו בפני בני המשפחה היודעים שאבא הוא אדם ישר בדעותיו, וכאשר הוא טועה אינו בוש להודות בכך. כאמור, זה מצב אידיאלי ומתוקן.
אם בביתכם ההתנהלות שונה, זו לנו האות שהכעס בא מחוסר ביטחון. בדרך כלל יש להיזהר מלערוך ניתוח של האב בפני בנו, אולם אני מבין שהינך בוגר העומד להשתחרר משירותך בצה"ל ובמצב כזה יש אפשרות להעמיד אותך על האמת המשפחתית, מפני שכבר אינך חלק מהותי מהבית, מהמשפחה. הינך קרוב למועד של "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו", ובשל כך הינך יכול לשמש כגורם חיצוני הרואה מבחוץ את תחלואי הבית ומשתדל לסייע בתיקונם.
אם אכן זה ההסבר לתרחיש הקורה בביתכם, הדרך הנכונה היא לא להתווכח עם אבא ולנסות להוכיח לו שהוא טועה שהרי מזה בדיוק הוא חושש. יש לעמוד בפני מצב בו יצטרך להודות בטעותו שעבורו הוא מצב בלתי אפשרי, בגלל המחסור בביטחון העצמי שלו. לכן, הדרך הנכונה היא, אדרבא, להרגיע אותו באמירה כמה צודקים דבריו וכמה אמת יש בהם. לפעמים הדבר קשה כי באמת אבא אינו צודק, אולם תמיד יש נקודה אחת של צדק שאפשר למצוא בדבריו. צריך לחפש נקודה כזו, ואותה להגדיל ולהדגיש. העיקר הוא לא להגיב בפחד או בעצבנות, אלא בצורה שקולה ועד כמה שאפשר שקטה ושלווה. אם תצליח להחדיר גם באימא תגובה כזו, לאט - לאט יגיע השקט לביתכם.