קשרים בין שכנים

שאלה

שלום כבוד הרב,

אנו קבוצת משפחות צעירות המתגוררות בשכנות. אני מרגיש שהולכת ונוצרת קירבה, לטעמי, רבה מידי. לאשתי זה פחות מפריע. עד כמה להמשיך, והיכן לעצור?

תשובה

אכן, סוגיית הקשר בין משפחות צעירות היא סוגיא טעונה ועדינה. מחד, מאוד נעים לחיות בתוך שכונה צעירה, עם קשרי גומלין חמים והדוקים. אולם, הניסיון מורה שלפעמים הקשרים הללו גורמים לערעור של חיי המשפחה. גם ברוריה, אשתו של ר' מאיר, לא עמדה בפני לחצים, וק"ו אנו.

לכן, יש להקפיד על יחס של אתרוג לשלושת המינים האחרים. כל משפחה היא כארבעת המינים יחד, כולם מאוגדים ומאוחדים זה עם זה, ובראשם האב והאם.

אולם, כלפי משפחה שכנה, אנו צריכים להרגיש שאיננו אגודים איתם באותו אגד. למשל: להקפיד לא להיכנס לדירת שכנים לפני שמוודאים באופן מוחלט שיש אישור כניסה. גם אם ילד קורא מתוך הבית: אפשר להיכנס! אין להיכנס עד לשמיעת קולו של אחד מבעלי הבית. בעל יזהר מלקרוא לשכנתו בשמה הפרטי, וישאיר זאת למקום שאין ברירה. למשל, הפניה לחברו תהיה: אשתך אמרה ש... ולא שרה אמרה ש... וכן אישה לא תקרא לשכן בשמו הפרטי, אלא, בעלך אמר לי...

קלות ראש ודאי אסורה.

כאשר מתארחים בבית שכנים, לשמור על אוירה נעימה אך לא קלילה מידי. להיזהר מאוד מביטוי מחמאות כלפי המשפחה השכנה. אפשר ומצווה לשבח את האישה בפני בעלה, ואת הבעל בפני אשתו, אך בעל לא יאמר מחמאה ישירה לאשת חברו, וכן האישה לבעל של חברתה.

אלו הן דוגמאות לגבולות וסייגים שאנו חייבים לקבל על עצמנו כדי שיהא מחננו נקי.

נזכור, כי חכמים דורשים על הפסוק בתהילים קו': ויקנאו למשה במחנה, מלמד, שכל אחד קינא לאשתו ממשה (מועד קטן יח,ב). כלומר: אפילו משה רבנו נחשד על ידי הגברים בקשרים אסורים, ק"ו אנו, נפעל לניקיון מוחלט, תוך כדי קשרים של אחווה ורעות.